לתנובה יש מצפן

(פוסט זה נכתב בשיתוף עם פרוייקט המצפן התזונתי של תנובה)
זו הפעם הראשונה שמזמינים אותי לכתוב על משהו כבלוגר. התגובה הראשונה שלי להזמנה כזו היתה קצת צינית. חברות ענק נתפסות אצלי קודם כל כישויות שבאו לעולם למקסם רווחים, הרבה פעמים על חשבון העובדים, שאר האוכלוסייה, והסביבה. תמצאו אותי כותב בביקורתיות על חברות ענק, יותר מאשר מהלל אותן. אז בהתחלה לא ממש ידעתי איך לגשת לזה. שאספר לכם על הערב המעניין שביליתי בתנובה, קומה מעל ההמולה של הסינימה סיטי בגלילות? לתאר את שורת המעלות של אוכל מופחת נתרן וסוכרים אליהם נחשפתי? מה פתאום אני מוזמן להרצאה על תזונה בריאה? ובכלל, מה לי ולתזונה בריאה??

food
את רוב השנים שלי כרווק ביליתי במסעדות מזון מהיר, וסעודות של חומוס, חלה מתוקה ובירה מול הטלויזיה.
כשעברתי לגור עם אורלי נחשפתי לדברים בריאים וירוקים כמו במיה, לוביה, או סתם סלט, ירקות, ואוכל מבושל. בכל מקרה הייתי מאד פסיבי. כשהיא עשתה כל מיני קסמים שהסתיימו באוכל בריא שעשוי מכל מיני דברים שלא שמעתי עליהם קודם (גמבה, חצילים, טחינה…) נהניתי, אבל השארתי לה את התיאוריה מאחורי זה. מבחינתי זה היה פשוט טעים. פתאום, כשיש ילדים קטנים שאני מאכיל גיליתי שחשוב לי מה הם אוכלים. אבל – אני לא ממש יודע מה לעשות עם זה. אורלי יכולה ללמד תזונאיות דבר או שנים, ועד כה (אני נבוך להודות) השארתי לה את מרבית ההחלטות לגבי התזונה של הקטנים. בוא נודה על העובדות, אני לא מבין בזה כמעט כלום – לאחרונה גיליתי שלאכול שיפודי כבד כל יום זה לא ממש בריא.
אז כשהיה לי תירוץ ללכת ולשמוע הרצאה של תזונאית ילדים, קפצתי על ההזדמנות. על הדרך, למדתי על תזונה, ותזונת ילדים בפרט, דברים חשובים (שחלקם אשתף איתכם כאן). בשורה התחתונה, יצאתי מורווח ומבסוט מהעניין.

אז נחזור להתחלה: הסיבה לביקור היתה פרוייקט המצפן התזונתי של תנובה. פרוייקט בו החברה מנסה לתת דגש לתזונה בריאה יותר לצרכנים שלה, לא רק בדגש על שומן (אליו כולנו מודעים ומכירים) אלא לתת דגש דווקא על סוכרים ומלח, שני גורמים שפוגעים בבריאות של כולנו כשאנחנו מגזימים בצריכה שלהם, ורובנו עושים את זה בלי לשים לב. חברות עושות לעיתים דברים ממזריים. קוקה קולה החליפה פעם את הסוכר בקולה שלה בסוכר תירס בלי לספר לאף אחד. זה היה כתוב על הקופסה, אבל לא ממש פורסם. זה יצר חסכון כספי אדיר, ופגיעה גדולה בבריאות של מרבית העולם המפותח, ששותה את החרא הזה כל יום במליוני ליטרים. תנובה, לעומתם, מורידה בהדרגה את רמות הסוכר והמלח במוצרים שלה, בשקט בשקט שלא נרגיש. אמנם זה כנראה חוסך להם כמה שקלים בזה, אבל זה עושה אותנו יותר בריאים. (מרתק, וקצת מפחיד לחשוב מה עוד קורה לנו מתחת לאף, אם לטובה ואם לרעה. ) חברות הן יצור מוזר. הן שם למען הרווח שלהן, וחלק מהן עושות רק את זה. יהיו הסיבות אשר יהיו, אני זכיתי לשפר ולו בקצת את חיי וחיי הילדים שלי בגלל ערב שביליתי במשרדים של חברה גדולה. אני מופתע לטובה. עכשיו תורכם.

אז מה גיליתי? גיליתי למה קטשופ כ"כ טעים לי (כי הוא מפוצץ בסוכר ומלח…). הבנתי למה לא טוב לאכול מול
הטלויזיה, למה ילדים לא חייבים לגמור מהצלחת, ועוד סודות שאת כולם אשתי כמובן כבר יודעת…
כשישבתי בהרצאה, נראה מתבקש שהפוסט הזה יכיל אוסף של טיפים. אבל כל כך הרבה אחרים יעשו את זה טוב ממני. מה גם שאני רחוק מלהיות מומחה. הפשרה שלי היא לתת לכם רשימה מקוצרת של מה שהיה הכי חשוב בעיני:
1. רובנו מציצים על אחוזי השומן בכל מוצר. על הדרך, שימו לב: מזון שיש בו יותר מ400 מ"ג של נתרן למאה גרם הוא מזון עמוס מלח. אל תגזימו בו. מותר כ 2000 מ"ג ביום סה"כ.
2. מופחת נתרן ודל נתרן זה לא אותו דבר. באחד יש קצת פחות. בשני יש מעט. זה לא אותו דבר :)
3. משקאות ממותקים (לא רק קולה, גם נסטי, ושאר "מיצים") כ"כ טעימים לנו כי יש בהם כ5-6 כפיות סוכר בכוס. נסו פעם להכין כוס תה כזו, ותבינו למה זה לא ממש שפוי. אני חתכתי כמעט לחלוטין משקאות ממתוקים, והבטחתי לעצמי לא לחזור לזה.
4. סמכו על הילדים שלכם. הם נולדו עם כשרון טבעי לדעת כמה הם צריכים לאכול. אל תרעילו אותם בפחדים
שלכם: לאכול הכל, "רק עוד ביס", ושאר חרדות פולניות. אם הם מקבלים הפרעות אכילה, זה קודם כל בגלל
ההתנהגות שלנו סביבם.

מעבר לזה, כנסו לקרוא אצל אנשים חכמים ממני. חברי הטוב גוגל בטוח יודע על זה המון. המידע פשוט להבנה, קל למציאה, ועל פני השנים ישמור עליכם ועל הילדים שלכם…

 

 

2 מחשבות על “לתנובה יש מצפן

  1. יגאל הגיב:

    מדברים איתך על כמות נתרן, מלח וסוכר כדי להסיט אותך מהבעיה האמיתית במוצרי חלב. האם נוזלי גוף (כן, זה מה שזה, מה לעשות) מפוצצים בהורמונים, אנטיביוטיקה, כימיקלים ועוד המון המון דברים דוחים ומסוכנים (כן, לא "לא בריאים", אלא מסוכנים ממש) זאת בעינייך תזונה בריאה?

    ומה עם התאים הסומטיים שיש בחלב? לא מגעיל לך את הנשמה שבא למות?
    רק כדי לסבר את האוזן, תאים סומטיים = מוגלה. ויש הרבה בחלב. משהו כמו כף בכל כוס חלב.

    ככה זה כשחולבים פרות 3 פעמים ביום עם מכשירים מכניים. הן מפתחות דלקות (למה אתה חושב שהן מקבלות כל כך הרבה אנטיביוטיקה?!) והמכונות שואבות את ההפרשות האלה ביחד עם החלב. נכון, זה עובר פסטור, אבל ממתי פסטור זה תהליך הוצאה?

    הם פשוט מפסטרים את המוגלה. אל תכעס עלי כי אני אומר לך את האמת. תעכס על תנובה שהסתירה
    אותה ממך. אגב, הכל זמין באינטרנט ובאישור משרד הבריאות. אל תאמין לי – תבדוק בעצמך.

    הפרות הן לא פרות קסם שמייצרות חלב סתם. כמו כל יונק בטבע הן מייצרות חלב רק כשהן
    ממליטות והופכות לאמא. אבל אתה – גבר מבוגר – שותה את החלב שנועד לגור שלה ועוד מדבר על מצפן תזונתי.

    אתה צריך את החלב של הפרה כמו שאתה צריך חלב כלבה או חלב חתולה או סוסה.

    אם היית יודע שהפרות הללו הן החיות האומללות ביותר על פני כדור הארץ, האם עדיין היית שותה
    את החלב שלהן? היית נותן יד לעוול העצום והבלתי נתפס שעושים להן כשהופכים אותן
    מבעלי חיים למוצר מדף?

    עצוב וטראגי מאוד. מקווה שתתפקח מהאשליה שבעלי החיים הם כאן על מנת להיות עבדים
    לבני האדם. אתה נראה לי בחור אינטליגנט, נראה לי שבסוף תתפוס את זה.

  2. admin הגיב:

    יגאל, כמה דברים:
    1. תודה שכתבת תגובה, זה תמיד כיף לדעת שאנשים נכנסים וקוראים ולוקחים מזמנם להיות מעורבים ולהגיב.
    2. סליחה על המענה האיטי :)
    3. אתה מנהל איתי שיחה אחרץ לחלוטין. ולכן קשה לי לבחור תגובה.
    אני יכול לענות לך שזה לא פוסט על מסוריות הצריכה של חלב, אלא על בריאות. שאת הבחירה שלי להמשיך לצרוך את זה אני כבר עשיתי, וזה לא הדיון.
    אני יכול לענות לך שאם נלך הלאה עם אותה הלוגיקה, אז מה אני ממליץ על זה כשהכיבוש נמשך. הרי זו זוועה מוסרית קשה הרבה יותר.
    ואני יכול לענות לך שזה משהו שנמצא במודעות כל הזמן, שאנחנו בבית משתדלים להפחית את צריכת החלב, ואת צריכת הבשר, אבל זה מעוגן עמוק בתזונה שלנו ואני מניח שזה תהליך שייקח שנים.
    בכל מקרה, הדיון על חבל הוא מעניין, אבל כנראה שלחפש מקומות שמשיגים את החלב בלי להתעלל בפרות זה כיוון יותר ריאלי מאשר לצפו שמחר האנושות תוותר על כזו תעשייה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>