יום הולדת 38

הבוקר אני בן 38. זה נשמע לי כמו מספר ממש גדול. כל שנה אני שוב נדהם איך המרחק בין איך אתה מרגיש למספר האמיתי כמו הולך וגדל. אבל אולי אחד הדברים הכי חשובים שהבנתי השנה זה שהכל משתנה. מילדות היתה טבועה בי הטעות הגדולה עליה מצביע הבודהיזם – ההיצמדות אל הדומה. השאיפה שהכל ישאר כמו שהיה. ואולי אני מתחיל לשחרר.

כל בוקר מאז שאני זוכר את עצמי, סבתא שלי היתה מצלצלת אליי בבוקר ומאחלת לי יום הולדת שמח. שנה שעברה היתה הפעם הראשונה שהיא שכחה. השנה היא לא איתנו יותר לצלצל אלי. ואני מתגעגע אליה מאד. כל שנה הייתי נפגש עם חברים בפאב ברחוב קינג ג'ורג' לחגוג. השנה באמת שאין לי כוח אפילו לארגן את זה, והרעיון של ללכת לישון אחרי עשר…  דברים משתנים. לפעמים לטובה, לפעמים לא. אבל כלום לא נשאר עומד במקום.

אבל קורים גם דברים טובים. אמנם אני יותר חסר סבלנות, אבל אני לומד איך להיות הורה יותר טוב. הילדים גלים ומאתגרים אותי כל פעם בדרכים חדשות, ואני היום כבר מרגיש שאני בסדר. גם אם אני לא מושלם, אני מצליח בסה"כ לגדל שני ילדים מדהימים ולא להרוס אותם יותר מידי בדרך.

לפני אורלי לא היתה לי זוגיות אחת שנמשכה יותר משנתיים. אורלי ואני יחד כ"כ הרבה זמן שאני כבר לא בטוח, אבל אני חושב שעברנו את השנה השמינית. ואני לומד ממנה כל יום. ואני מתפתח, ונהיה אדם יותר טוב בזכותה. זוגיות היא כנראה הדבר הכי מאתגר שיש בחיים, אבל אני גם מקבל ממנה כ"כ הרבה, שזה מדהים.

יש לי קצת יותר קמטים. יש לי שיערות לבנות פה ושם, אני עייף מידי כמעט כל הזמן, ומעולם לא היה כ"כ הרבה לתפוס באיזור המתניים. אבל עשיתי את זה. בגיל שבו אפשר לגדול רק לרוחב או מבפנים, הצלחתי. אני מסתכל אחורה ומבין שאני קצת יותר חזק ממה שחשבתי, וקצת יותר חכם משהייתי.

אני מניח שזה מזל טוב :)

Birthday-cake

My 38th Birthday

This morning I turned 38. It really does sound to me like a big number. Every year I am amazed how the distance between the number of years and how old I feel grows larger. But maybe the most important think I understood this year is that everything changes. Since childhood I have held on to what Buddhism calls the biggest error of all, the desire for sameness – that yearning that nothing will change. I think I might finally be letting go a bit.

Every Birthday since I can remember started the same way: My grandmother would call me on the phone and wish me a happy birthday. It would be the first phone-call, yer after year, without fail. Last year was the first time she forgot. This year she is no longer with us to call. And I miss her. Every year I would meet with my friends to celebrate in a bar in Tel Aviv. This year I just don't have the energy to organize it, nor the babysitter to let me go. Plus, going to sleep after 10pm? What a waste!  Things do change.

Some good stuff has happened too. Tho I may not be as patient as I wish, I am learning how to be a better Dad. The kids are a constant and ever changing challenge, but I feel I am OK. I am not perfect, but I am raising two amazing kids, managing not to damage them too much on the way.

Before I met Orly, my longest lasting relationship was about 2 years long. I have just about lost count by now, but we are at least 8 years now, and I am constantly learning from her. I am developing as a person, and she keeps challenging me to develop and change. She makes me want to be a better person. Being in a relationship is probably the toughest thing in life, but I am also getting so much from it, that it is amazing.

I have a few more wrinkles. I have more white hair than before. I am way too tired, too much of the time. Oh, and the waistline was never this, how shall I say, fluffy. But in an age where you can only grow sideways or internally, I think I did OK. I look back, and I am a bit stronger than I thought, and a bit wiser. I guess you can definitely call that a happy birthday :)

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>