פראנג'יפאני – מותה של הארכיאולוגיה

או פלומריה, לפי ויקיפדיה. צמח שמקורו בדרום אמריקה, והתפשט לכלל המדינות הטרופיות. בלאוס, זהו הפרח הלאומי. למי שלא מכיר את הצמח הנהדר הזה, יש לו פריחה יפה, וריח משכר. במהלך טיולי באסיה למדתי להכיר את הצמח ולהתאהב בריח שלו. כשחזרתי לארץ קלטתי שבלא מעט מקומות, הוא צומח גם פה. באיזור המוסכים של רמת גן, מכל המקומות שבעולם, הוא ממש נפוץ.

לחשוב לרגע על המסע שהוא עשה, מדרום אמריקה וממדינות טרופיות לארצנו הכמעט מדברית.

frangipani

הארכיאולוג הוא אדם שחופר לו באדמה, חושף פריטים ומבנים משנים שעברו, ומנסה ללמוד משהו על מי שחי לו אז בעבר (לא, זו לא ההגדרה המילונית, אני יודע). הצמח הזה, כמו אלפי פריטים אחרים, מסמל את העידן המודרני, ומהווה מקרה מקסים של הגלובאליזציה. אבל תחשבו על העולם שלנו כיום.

אם כיום אפשר לחפור מטר באדמה ביפו, לגלות מלא דברים, וביניהם מטבע מצרית, יאמר הארכיאולוג "לפי הכתב על החרס הזה, אני מסיק שזוהי שכבה מהתקופה הגורנישטאנית, ולפי המטבע אני מסיק שהיה להם מסחר עם מצרים".

מה יאמר ארכיאולוג עוד 1500 שנה? מהמבנים שלנו יישארו שלדי ברזל ושברי זכוכית. לפי חוטי הנחושת הפזורים בכל מקום הוא יניח שאהבנו S&M. לפי זה שאין שום מילה כתובה על משהו שאינו נייר שהתכלה, הוא יסיק שלא ידענו קרוא וכתוב. את המחשבים המתים הוא בטח יפרש כמכשירים לחימום החדר במקרה הטוב. ולפי הפסולת שנשאיר, הוא יחשוב שהיתה תרבות אחת בכל העולם, שסגדה למייקל ג'קסון ובריטני ספירז.

אני לא מקנא בהם, בארכיאולוגים האלה. אני מקווה שיישארו להם מספיק עצי פרנג'יפאני שלפחות יוכלו לצאת לגינה ולהרגע.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>