אי אפשר לחצות את אותו הנהר פעמיים.

זה מה שאמר פעם פילוסוף, נדמה לי סיני. אם אתה חוזר לאותו הנהר, המים ששם אחרים, החול זז, הצמחים מסביב שונים, הנהר דינמי ומשתנה, ולעולם לא לוכל לחזור בדיוק לנהר שחצית.

האמת הפשוטה הזו נחרטה לי חזק בראש לפני שנים, ועדיין מצליחה להפתיע אותי כל פעם מחדש בחיים. למעשה, המשפט הפשוט הזה מכיל בתוכו את רוב החכמה של בודהא, ואת ההסבר לחלק גדול מהקושי שלנו עם החיים בכלל. כי כולנו רוצים לחצות את אותו נהר שוב ושוב. אנחנו רוצים לחזור למקום שאהבנו, רוצים שהרגע הטוב שאנו חווים ימשך עוד ועוד. ואי אפשר. הנהר זורם, ומשתנה ללא הרף.

בנגקוק דווקא נראתה די דומה. הרגשתי שאם משהו שונה זה דווקא אני. פחות סבלני לחום, לחות ויתושים, פחות מוכן לסבול חדרים מלוכלכים, חום, וריחות מוזרים מהחלון, וקצת חסר סבלנות לדברים שכבר ראיתי פעם.

השינוי הגדול שחשתי היה בהגיענו לאיים. הייתי פה לפני קרוב לעשר שנים. חשמל היה מותרות שהיה צריך לשאול אם יש. החופים היו חשופים, ריקים, ובחרת בין צריפי עץ בנויים ביד. הצריפים היו על החוף, היער הקיף אותך מסביב, ובמקרה שהיה לך מזל, היה בהם גם מאוורר וגם שירותים (בור בול פגיעה, ומים זורמים – קרים). חדר מפנק שכזה היה עולה 20 ש"ח ללילה. בערב, על החוף, אנשים היו יושבים יחד לאיזה בירה ומשחקים קלפים. לפחות זה מה שאני זוכר.

עכשיו, החופים מרוצפים בקומפלקסים גדולים ומפוארים, כל אחד מזכיר מלון בסרט של ג'יימס בונד. והתאילנדים הקטנים משרתים את המערביים העשירים. מה זה עשירים, לנו היה קשה לעמוד במחירים של המקומות האלה. מקדונלדס ובורגר קינג וסטארבקס ברחבי האי, וחדר בלי מיני בר לא נחשב בכלל.

תאילנד השתנתה, אני השתניתי. אין ספק, בדילמה אם לחזור למקום שאהבת, או לנסוע למקום חדש, נראה לי שהתשובה הנכונה היא שאתה לא יכול לחזור לאותו מקום אף פעם בכל מקרה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

8 מחשבות על “אי אפשר לחצות את אותו הנהר פעמיים.

  1. admin הגיב:

    הקהל אומר שהרקליטוס הוא זה שטען את הטענה.
    לא סיני, אבל חכם.
    החלק במוח שמספר לך מי אמר משהו לא עובד אצלי, צר לי.
    טל, מאד נהנינו, זה ברור. :)

  2. מרמיט הגיב:

    בשנת '93 הייתי בקוסמוי, בחוף שאחותי מאוד נהנתה בו שנתיים קודם. מצאתי אותו ממוסחר ומשעמם. עוד לא קומפלקסים, אבל כן צ'ארטרים.

    באחד הימים הופיע על החוף איזה ישראלי טרוט עיניים ושאל אותי איפה יש פה פטריות. אמרתי לו שאין לי מושג. והוא אמר "הייתי פה לפני שבע שנים, ו…"
    הוא נראה שם כמו משהו שיצא ממנהרת הזמן.

    וכן, הרקליטוס צדק (מתי הסטיקר?): המשפט "חבל על הזמן, זה לא מה שזה היה פעם" נכון תמיד, ולא רק לאתרי נופש.

  3. יובל הגיב:

    מרמיט, ברור שזה לא אותו דבר, ומובן שדברים משתנים, אבל כפי שכבר נאמר, גם אנחנו לא מה שהיינו, ולא מי שהיינו.
    לפעמים השינוי לטובה, אבל ברור לגמרי שאי אפשר לחזור שוב למקום בו היית. לא אתה ולא המקום תהיו אותו דבר. זו הפואנטה.
    אני – אלא אם הצונאמי הקים אתרי ראווה יוקרתיים, לא ראיתי השפעות רעות. אפילו ראיתי את הבקתה הבודדת בה ישנתי לפני 10 שנים, אבל כמו בית ישן בודד בשדרה של גורדי שחקים בניו יורק, היא היתה קבורה ובלתי נראית הפעם, כשאז היתה לבד על החוף…

  4. אורלי הגיב:

    הייתי רוצה להוסיף נקודה למחשבה: אנחנו מדברים פה לא רק על המקום ועד כמה הוא השתנה אלא השינוי הוא גם בחברה שאיתה אתה בוחר לטייל שמשתנה. האדם שיכול לשנות לך את המקום גם אם הוא נשאר דומה למה שהיה פעם.

  5. admin הגיב:

    אני מסכים רק חלקית. ברור שהחברה משנה, אבל הטיעון תקף אם תגיעי לאותו מקום עם אותו אדם או לא. כי גם אם אגיע איתך שוב לקו טאו בעוד 20 שנה, גם את לא תהיי בדיוק הבחורה שאיתה הייתי אז…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>