רגע לפני

הכל כבר מוכן.

יש לו חדר משלו, עם שידה חדשה, מיטה, וכל מיני דברים קטנים, יותר בשבילנו מאשר בשבילו. סדינים עם פו הדב, בובה של דרקון מחייך שישמור עליו, פרה עם כנפיים שתלויה מהתקרה. יש כסא לאוטו, ויש עגלה.

כולם שואלים אותי אם אני מוכן. מוזר, איך אתה יודע אם אתה מוכן למשהו שמעולם לא חוית? אין לי מושג אם אני מוכן. אבל אני מאד מאד רוצה. בחודש אחרון אני מקנן. אני מתכונן, ומכין את עצמי והבית לבואו של הפצפון. אני קורא, אני מדבר ואני כותב, אני משתף, ומדמיין. אני מנגן לו ג'ז בסלון, שיהיה לו טעם טוב במוסיקה. כבר יש לו ספרייה קטנה של 4 ספרים, ואוסף בגדים מקסימים ושמחים. יש לו אבא ואמא שכל כך מתרגשים, ומדברים אליו כבר עכשיו, מספרים לו כמה מצפים לו.

היום, יום שבת, חיבקתי אותה כשישנה. שמתי את היד שלי על הבטן שלה, וקרוב לחצי שעה, עם עיניים עצומות, ליטפתי אותו בזמן שהוא זז לו ושיחק שם בפנים. לא יודע אם הוא באמת מבין שאני שם איתו, אבל  עוצמת החוויה קשה לתיאור במילים. קסם הקטן הזה ממש זז. מגיב אליי.

עולם האנשים שאני מדבר איתם נחלק לאחרונה לשניים. המדכאים והמעודדים. חלק מהאנשים רק מספרים לי כמה זה קשה. "תאמין לי, תישן ותבלה כמה שאתה יכול כי הולכים להגמר לך החיים" זה המוטו המרכזי של שיחות איתם. אם חתכתי איתכם שיחות לאחרונה, כנראה שאתם כאלה. לעומת זאת, יש כמה אנשים מדהימים, תרופות ההרגעה שלי. אנשים שפויים ושמחים, ששמחים שיש להם ילדים. שנהנים מהם, ולא רואים בהם עול. אנשים שמספרים לי כמה זה כיף להם, ונהנים מהחוויה. שעוזרים לי להרגע כשאני נלחץ, והם גם אלה שאני מתייעץ איתם כשאני לא בטוח לגבי משהו (כמה שיותר חיתולי טטרה, אבל לוותר על עגלה ב5000 ש"ח). מזל שיש לי בן דוד וגיסה שרגועים ומרגיעים, ועוזרים להרגיש שמשהו טוב מגיע.

עוד רגע זה קורה, הכל כבר מוכן. נראה לי שגם אני.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

.

.

Everything is ready.

He has his own bed and dresser, in his own room. He has lots of tiny things that are probably more for us then him, considering a newborn's fashion sense.  Bedsheets with Pooh Bear, a smiling dragon doll, and a cow with wings that hangs from the ceiling. He has a car seat, and a stroller. And some really cool clothes.

Everyone keeps asking me if I am ready. How can you really be ready for something that you never experienced? I have no real idea if I am ready, but I know how much I want him to arrive. For the last month I've been nesting like crazy. Preparing for the tiny guy's arrival. Reading, organizing, making his room ready, writing, imagining, talking, and buying. Lots of buying.

We have been playing him Jazz in the living room, so he knows what good music is all about, and he already owns 4 books and some really cool clothes. He has very excited mom and dad that actually talk to him sometimes, telling him how much they are waiting to see him.

On Saturday, I hugged her for an hour while she slept. I put my hand on her belly, and played with the little guy while he moved around inside her, kicking and rolling. I don't know if he really knows I was with him, but the intensity of that experience was overwhelming, with that little magical guy moving, reacting to me.

The people I speak with lately are divided into 2 groups. Those who depress and those who cheer up. some folks just enjoy telling me to sleep and have fun now since my life is about to be over. As if they take pleasure at alarming me. IF I have suddenly cut short conversations with you lately, you know you are one of those people. On the other hand, there are some amazing people, those who are sane, and happy to have kids. Those who enjoy their children and do not see them as a burden. They tell me how great the experience is, with shiny eyes, and help me calm down when I get stressed. They are also the ones I turn to for advice (get lots of cloth diapers, but don't waste 5000 shekels on a stroller…) I am lucky to have such a great cousin and sister in law, to calm me down and prepare for this amazing experience.

Any minute now. Everything is ready. I think I am too.

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here

12 מחשבות על “רגע לפני

  1. troy kemp הגיב:

    just wanted to let you know that contrary to those who would say it will "end your life as you know it" etc – they are right.
    BUT they are right in the sense that it WILL change.
    for me, life has changed for the better, with the long nights (scarce, but we are blessed with a calm child) and hard work.
    that is a labour of love. and i never tire of doing stuff for Alex, be it putting him to sleep, or playing with him, or entertaining him…

    this is the hardest job you have ever signed up for. it is also the best job you have ever signed for!

  2. ליאור הנר הגיב:

    אני ממליץ לנסות ולהיות רגועים בזמן הלידה, לא לתת לאף אחד להלחיץ (במיוחד מהמשפחה), ותוודאו שבית החולים, הרופאים והאחיות עושים מה שנעים לכם ולא מה שנוח להם – המאבק מולם לפעמים לא נעים עד מגוחך אבל הכרחי על מנת לשמור על השפיות שלכם. אל תשכחו, זה הילד שלכם והם רק נמצאים שם כדי לשרת אתכם ולעזור להביא אותו אליכם.

    אגב, שני ילדים זה אפילו יותר כיף מאחד, אז מצפות לכם המון שעות מעייפות אבל מהנות מאוד.

    המון הצלחה

  3. ניימ הגיב:

    אני אגיד את המובן מאליו. אלו צודקים ואלו צודקים. ילדים הם עול אבל הם גם מתנה מגניבה. שיהיה בהצלחה ברוגע ובקלות

  4. צחי לונט-לוי הגיב:

    אם זה עוזר, אנחנו עכשיו בסיבוב השני שלנו. יש עוד שלושה חודשים, אבל אני כבר יכול להגיד שלא ממש יגיע הרגע שבו אני אוכל להגיד שאני "מוכן".
    אני לא חושב שיש דבר כזה להיות מוכן ללידה או לתינוק. לא הראשון ולא הבא בתור.
    מעבר לכל העייפות שכרוכה בילד – זה סיפוק מטורף. בייחוד כשהם לומדים להחזיר אהבה.

  5. admin הגיב:

    צחי! קולולולולולו!!! :)
    בשעה טובה, ושיעבור בקלות. תמסור גם למלכת הריקודים…

  6. עמי הגיב:

    ילדים זה שמחה – כמה נדוש, ככה נכון.

    וכן, זה גם הרבה עבודה, ולא ישנים, ולפעמים מתעצבנים (ולידה בכלל, במיוחד ראשונה, זה הרבה שעות של כאבים).
    אבל בשורה התחתונה – זה באמת טעם החיים.

    ממש, "שעות של הנאה לכל המשפחה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>