חרא עובד או חרא אבא

(English speakers – the English text is below the Hebrew text)

כבר שנים שמדברים על איזון בין החיים לעבודה. רק שבפועל זה פחות "איזון", ויותר כמו זוג שישן בלילה עם שמיכת יחיד שמכסה את שניהם. קר לאחד, אז הוא מושך אליו, ואז השני מושך חזרה. השמיכה קצרה מידי, ואין ממש איזון.

יש מקומות עבודה בהם יש הגדרה כזו, "משרת אם". כל יום הולכים (בד"כ – הולכות) הביתה בארבע, לאסוף את הילדים מהגן. אין הגדרה כזו ברוב הסטארטאפים הישראליים. אני עובד בהייטק. לוחות זמנים לחוצים, אחריות, שעות ארוכות, ודרישה לזמינות בכל רגע שנדרש. עבדתי עם אמהות שהצליחו לקבוע עם מקומות העבודה שלהן ימים בהם הן עוזבות מוקדם לאסוף את הילדים. אבל הן שילמו על זה בעבודה מאד לחוצה, בימים אחרים בהם הן הלכו מאד מאוחר, ובד"כ לא התייחסו אליהן כמועמדות לקידום.

אני רוצה קריירה. אני רוצה להיות אבא. לא רק להגיע רגע לפני השינה, לעשות אמבטיות וזהו. להיות עם הקטנים. לבלות איתם. לקחת חלק בגידול שלהם ולהיות איתם כשהם ערים. אבל גם בא לי לעבוד בעבודה מספקת, ולהתקדם בה.

למקומות עבודה קשה עם זה. מנסים לפרגן, אבל כשיש לחץ, יש לחץ. ואז לא ממש רוצים לשמוע שאתה בדרך לבלות עם הקטנים. וממש אפשר להבין את זה. בסה"כ החברה פה בשביל להרוויח כסף.

אחרי שיואב נולד, עברתי לעבודה חדשה בחצי משרה, כי רציתי להיות עם יואב. אורלי עבדה קשה, ואני הייתי איתו בבית בחופשים, וכשהיה חולה. הרגשתי שמקום העבודה לא מקבל את זה בהבנה. הבנה שנראתה לי הרבה יותר מקובלת אם הייתי אישה. בואו נסכם שזה לא נגמר טוב.

היום, אני עובד במשרה מלאה, ואני נאבק. אני מנסה למצוא כמה שיותר רגעים עם הילדים, ולהיות יום בשבוע בבית מוקדם. אני מגיע לכל חג, לכל האירועים בגנים, ולוקח ימי חופש כשיש חופשים. אבל מצד שני, נותן כל מה שיש לי בעבודה. מוצא שעות בערב לעבוד ולהשלים עבודה, ובסופו של יום, די קרוע בין השניים. כשאני במשרד, אני מרגיש את הדקות בוערות לי כשהשעון מראה חמש. מרגיש את הבית קורא לי. לחוץ לצאת כבר. כשאני מגיע הביתה, אני מרגיש את המייל באייפון מזמזם לי בכיס. קרוע מכל מה שלא הספקתי היום כי יצאתי מוקדם.

פעם מישהי שעבדה איתי אמרה לי, שתמיד תהיה אחד משניים. חרא אבא או חרא עובד. יש לא מעט ימים שאני מרגיש גם וגם. כשאני בעבודה אני מפספס כי אני שקוע בבית, כשאני בבית אני לא ממש בבית, כי אני מתעסק בעבודה. מנסה לרצות את כולם, ולא מרצה אף אחד.  והכי גרוע - נראה שכגבר זה דווקא יותר קשה. איכשהו יש לך פחות לגיטימציה לעשות דברים "של אמהות".

מישהו יודע איך לעזאזל עושים את זה?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

blanket

For years now people have been speaking about "work-life balance". To be honest, for me it is usually less of a "balance" and more like a couple trying to sleep with a single blanket, each pulling the too short blanket their way, neither ever warm enough or content. not much of a balance.

There are some places of work in Israel, that have special privileges for Mothers, allowing them to leave at 4 pm each day to pick up the kids. not many of those in the Israeli Hi-Tech world tho. Here it is tight schedules, responsibility, long hours, and an expectation to be available 24/7. I did work with some mothers that managed to come to some agreement to leave early a couple of days a week. they usually paid for this with really stressed work, staying very late on other days, and any prospect of promotion.

I want a career. I also want to be a father. Not just coming home to help with the baths, and tuck in some tired kid. I want to see the little ones. To have fun with them. Take a part in parenting them and spend quality time with them when they are up. But I also want a fulfilling job, and one that I can move up in. Most workplaces find this hard to swallow. they try to be supportive,but when the heat is on, they seldom want to hear that it is Monday, and today you leave at 4 to play with the little ones. I can understand that, they are here to make money, but its a bit of a problem.

After Yoav was born, I took on a new job that was part time, for the purpose of spending time with him. Orly was working hard, and I spent vacations with him, sick days with him. The company was far from happy with this, something that I felt would have come much easier, if I was a woman. It did not end well with that company.

Now I work full time, in a Start-up, and I am really struggling. I try to get as many moments with the kids, and be home early at least a day a week. I am there for every holiday, every event at daycare, and take some days off when daycare is closed, to be with them. On the other side, I have never worked harder. I give it everything Iv'e got. I work evenings, weekends, and end up pretty torn between the two. When I am at the office, every minute kills me after 5pm. I feel home calling. I am stressed to get over there. But when I am home, I feel the buzz of emails in the iPhone in my pocket, and the stress from all that I did not get to finish.

A colleague once told me that you will always end op being a shit parent or a shit employee. There are many a day when I feel both. When I am at work, I make mistakes because I am sometimes preoccupied with home, and when I am home, I am not all there, because I am busy emailing, chatting with co-workers – tying up last issues etc. Somehow, it feels like this is even harder when you are a man. Somehow, you get less legitimacy to be doing these "mom" things.

Anyone got any tips how to pull this off???

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

7 מחשבות על “חרא עובד או חרא אבא

  1. admin הגיב:

    אלומה, לא שולל כלל וכלל.
    בכל זאת, זה תחום אחד שבו ההרגשה שלי היא שיש יותר לגיטימציה לנשים ללכת הביתה מוקדם, ולהיעדר בגלל סוגיות ילדים.
    כבר קיבלתי כאלה מבטים כשהסברתי שאני לא איעדר כי הילד חולה, או שיש אירוע בגן, ושאלות של "למה האמא לא יכולה…"
    ככה או ככה, אלה הצרות שלי. לא הייתי אמא :)

  2. אלומה הגיב:

    יש בארץ בעיית איזון קשה מאוד של משפחה/עבודה. שעות עבודה קשות ותובעניות לצד רצון וצורך להיות הורים טובים. זה בלתי אפשרי! הזדהתי עם השמיכה…

  3. כפיר הגיב:

    מתמודד עם זה גם אצלי. יוצא פעמיים בשבוע להיות עם הקטנה. מנסה להגיע לארוחות ערב בשאר הימים – לא מצליח כל כך.
    מה שעובד בשבילי:
    1. קל לי יותר כי הבוס לא יגיד לי כלום.
    2. מצד שני – מכיוון שאני בעל העסק, יש השפעה ישירה בין העבודה שלי להכנסות של החברה. כך שאני משלם ״מחיר״ על זה, פשוט אחר.
    3. כאשר עם הילדה – משתדל להתנתק מהאייפון וכו׳. לתת לה את מלוא תשומת הלב. כך כאשר אני איתה אני נהנה מזה. לאחר שהיא הולכת לישון, עובד על מה שצריך לעבוד.
    4. כשאני בעבודה אני מתפקס על לטפל בדברים החשובים ביותר, כדי שלא יהיו לי דברים מעיקים על הראש כשאני יוצא מהבית.
    5. בסופו של דבר, אחד האלמנטים המוכחים לאושר היא בילוי זמן עם המשפחה. החברה שלי היא כלי לאושר, לא מטרה בפני עצמה.

  4. admin הגיב:

    ברור לך שכתבתי את זה ביום קשה במיוחד :)
    גם אני כבר לא מוכר בקופה בסופר. אני לא עובד עם שעון, השעון שלי, כמו שלך, הוא פנימי. אבל עם האחריות הזו באה כמובן עבודה שלא נגמרת. אני יכול לצאת מוקדם פה ושם, הבעיה היא להפוך את זה לנוהג.
    זמן איכות עם הילדים זה אדיר. יכולתי להיות מורה ולראות את הילדים בל יום מהצהרים. אבל כמובן, שעם אהבה לא קונים אוכל במכולת, או משלמים את המשכנתא…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>