אין תאריך תפוגה לאבהות

אני שונא לכתוב על כל נושא הגירושין. כבן להורים גרושים, כל דיון שקרוב לזה אינו איזור הנוחות שלי. וקשה לי מאד לכתוב דעה על משהו שאני לא ממש מבין בו. אני מחפש וודאות, וברור שהנושא הזה כל כך מורכב, שאין סיכוי שאני אוכל באמת לומר משהו חכם. ועדיין, ביקשו ממני לומר משהו, כחלק מהפרלמנט.

מטורף בעיני שבתי המשפט מחפשים את ההורה שייקח את הילדים, כאילו היו מכונית שאפשר להחליט למי היא שייכת. זה פסול מכל כך הרבה סיבות. ילד צריך את אמא ואת אבא. לא רק אחד מהם. לבוא ולהחליט שההורה הזה או הזה הם באמת הורים והשני – לא – זה נורא. זה פוגע בהורה, נותן לגיטימציה לביטול של ההורה הזה בידי ההורה הנבחר, ואפילו לגיטימציה להורה הנדחה לוותר ולהיעלם. כמה שקשה לדמיין, אנשים לפעמים לוקחים על עצמם את התפקיד שהחברה כופה עליהם.

אז באמת הגיע הזמן להגדיר מחדש את התהליך הזה, שכל כך פוגע, מפרק, מכאיב. לחייב הורים לשבת יחד, ולבנות את העתיד, שבו הילדים במרכז, לא נפגעים, ולדאוג שלשני ההורים יהיה מקום בחיי הילדים. לא לאפשר לאף אחד מהצדדים להשתמש בילד ככלי ניגוח, או למנוע גישה להורה אוהב, כחלק ממאבק בין ההורים. דווקא ברגע הזה שבו יש ככ הרבה כעס ושנאה ורצון לפגוע, חשוב לשבת ולדאוג למי שהכי פגיע, והכי זקוק להגנה. וזה בוודאי לא אומר לבחור צד.

אם אנחנו מנסים לבנות הורות שונה, בה יש מעורבות שונה של האבא והאמא, אין ברירה אלא להתייחס גם לזמנים הקשים, בהם הכל מתפרק. קשה להיות אבא מעורב כשאתה נשוי, אז על אחת כמה וכמה קשה כשאתה מתגרש. בוא נדאג לבנות מודל חברתי חדש, בו הציפייה המובנית מהאב היא להיות שם עם הילדים.

אנחנו רחוקים מאד מהעתיד שאני מדמיין, שבו באמת יש שוויון בין ההורים. שבו לשני ההורים חלק בגידול הילדים, בלי סטריאוטיפים קדמונים. אז מבחינה זו, יש פה אפילו הזדמנות. חוקים נועדו גם ללמד אותנו איך להתנהג. כמו שלימדנו ילדים לחגור מאחור, כמו שלימדנו לא לקטוף פרחים, ולא לעשן בבתי חולים, אני חושב שהגיעה הזמן לחקיקה שמוודאת שדווקא כשהכל נהרס, כשהשמיים נופלים, האבא יהיה שם עם הילדים שלו. בגירושין. העולם שלך חרב. לפחות תרוויח מזה את הילדים שלך.

 No expiration date on fatherhood

I hate writing about anything to do with divorce. As a son to divorced parents, anything in the neighborhood is not really in my comfort zone. I also hate writing about things that I have little understanding. but there is a point I am passionate bout here, so here we go.

When you get divorced, under current (but old and archaic) Israeli law, the mother gets the children, almost automatically. The courts look for the parent to take the kids. As if they were a car you can give away to one side. That is so wrong for so many reasons. A child needs both a mother and father. Not just one of them. Deciding that one of the two is the Parent, and the other is not, is terrible. It harms that parent a lot, and gives legitimacy for a mother to shut that parent out, as well as for the father to walk away. "If they say I am not a parent, screw them, I'm outta here…"

It is about time to redefine this process. One that creates so much pain, harm and forces separation of a parent from their loved one. We must force parents to sit together, and plan a future that puts the children in the center. Making sure both parents have a place in the lives of their children. We cannot allow any of the sides to use the children as weapons against each other, to force a loving parent to not see their kids, as part of the ugly process most couples go through when getting a divorce. At the very moment when there is so much anger, passion, hatred, we need to protect those that are most vulnerable and most need protection. And this does not mean picking sides.

As we are trying here to change what parenting means. To level the playing field, and change the level of involvement of the parents, we must also look at the tough times, when things go wrong. Being an involved father is hard enough when you are married. IT is so much harder when you get a divorce. Let us try and build a new order. A better society where it is inherently expected from the father, to be an involved part of the process of raising the kids.

The future I dream of is still far away. One where parents are really equal. Where both raise their children, not sticking to old stereotypes that bind both sides. From that perspective, we can even see an opportunity here. Laws are also written to teach us how to behave. To better our society. In the same way that laws taught us to buckle our seat belts in the back seat, to not smoke in hospitals etc. – I think it is time to pass laws that make sure that just as the world is falling apart around you, when the sky seems to be falling, the father is also there with his kids. When you get divorced, your world falls apart. At least get your kids out of it.

 רשימת הפוסטים המלאה: 

גיא רוה: הפוליטיקה מנצחת את טובת הילד

ברק שטרית: חזקת הגיל הרך – ילדים ככלים של מלחמה

עומר  להט: חזקת הגיל הרך

טל  חן: הורים יחפים

אילן שיינפלד: האם המדומיינת

גבריאל ויינמן: סכום אחריות שני ההורים כפול טובת הילד בחזקת הגיל הרך .

 

3 מחשבות על “אין תאריך תפוגה לאבהות

  1. אלון הגיב:

    אני לא חושב שהנושא "מורכב"… אני חושב שהנושא פשוט אם וכאשר יגרמו למערכת להיות מאוזנת.
    ככל מערכת שאינה מאוזנת (הטיה ברורה לטובת האמהות בקשר עם הילדים ואחריות כלכלית על האבות) היא אינה עובדת הייטב.
    תפקיד החוקים להביא איזונים ובלמים ואז.. גם אם מישהי תקבל את הג'ננה (זכותה) יהיו מספיק איזונים ובלמים.
    תודה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>