אלהים ישמור

נולדתי יהודי. עשיתי בר מצווה, בבית היה קידוש כל יום שישי, צמתי בכיפור, והתחתנתי עם רבי. אבל מה – אני פשוט לא מאמין שיש אלוהים. ההשקפה שלי על הדת היא ברמת תובנות סיוציולוגיות של אופיום להמונים וכאלה.

מצד שני, עד היום הלב שלי מתמלא חום מלזכור איך אני עומד ליד הכיסא אצל סבתא שלי בבית, וסבא שלי שר בקול המדהים שלו את הקידוש של יום שישי. וכן, כמה התרגשתי כשהתחתנתי. ואם זה לא היה בטכס הרגיל, זה היה מפריע לי. מוזר? אולי. אני חושב שיש ערך לטכסים. ערך שנפרד לחלוטין מקיומו של איש מזוקן בשמים.

ובגלל זה אני מנסה לערוך קידוש בשישי. בשביל הילדים שלי, בשביל הרגשה של משפחתיות.

אבל מה אני אענה כשיבואו הקטנים וישאלו אותי מה זה אלוהים?

אני לא מסוגן לתת תשובה "שקולה" שמנסה להציג את שני הצדדים כדי שיבחרו. זה פסול בעיני באותה מידה שאסור להציג בשיעור מדע את האבולוציה והסיפור של בריאת העולם בשבעה ימים זה לצד זה ולתת לילדים לבחור מה שבא להם. אז בוא נתאמן. "יש אנשים בעולם שחושבים שיש מישהו שנקרא אלוהים. שהוא ברא את העולם ואת כל מה שבו, והוא משפיע על העולם שלנו. אני? לא, אני לא מאמין בזה, הרי היום כבר יודעים איך נוצר העולם."
אפילו לי זה נשמע לא טוב. אבל אני אנסה. התשובה הזו לילד בן חמש תהיה כזו. לילד בן עשר, 13, 20, כבר אהיה הרבה יותר בוטה. אסביר לו שזה בריחה. שזה פתרון נוח נגד פחדים מהמוות, אציג לו את האקזיסטנציאליזם והחשיבה הבודהיסטית כפתרונות נוספים למי שמחפש תשובות.

אני רוצה שניהנה מהחגים יחד. שיהיו לנו ערבים נהדרים של ביחד, ובכיף אני שר את "אחד מי יודע", אבל אלהים ישמור, שלא יבחרו בדת כפתרון.

 

 

 

8 מחשבות על “אלהים ישמור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>