השוטרים באים

כשעברתי לתל אביב, פרצו לי לדירה. חזרתי מארוחת ערב במסעדה, והברחתי את הפורץ במלאכתו. הוא לקח איתו אלפי שקלים שהיו בדירה במזומן, מצלמה מקצועית, בקבוק וויסקי טוב, מקטרת עתיקה מוויאטנם, לפטופ שהיה בו כל התואר שלי, ואת תחושת הבטחון שלי.

ישר קראנו למשטרה, שאפילו הגיעה מהר. שוטר מלא מוטיבציה רץ מסביב לבית ולפארק לידנו, ואז כתב לנו מכתב בשביל הביטוח. הפתק הזה בשביל הביטוח מרגיש כמו השימוש המרכזי של המשטרה באירועים מסוג זה. לא דמיינתי לרגע שאקבל חזרה את רכושי, או שיתפסו אי פעם את הבחור.  מאז יש לי הרגשה שאין באמת משהו ששומר על הבית שלי מאנשים רעים.

לפני כמה ימים, התעוררתי מהשינה מעשים שבאו מהסלון. הייתי בטוח שיש בבית פורץ. בלי לחשוב בכלל כמה זה מטומטם, ישר ניגשתי לסלון, בתחתוני בוקסר, ועם פטיש שמשום מה היה לי זמין. לא היה איש בבית, אבל בעודי עושה דרכי לסלון, ממש הצטערתי שאני לא יכול לקנות במדינה הזו אקדח.

זו מחשבה מוזרה לי מאד. כי אני מאמין גדול באי אלימות. אבל את התוצאות של אי האלימות הזו אני מוכן לספוג בעצמי. אני לא מוכן ששום אדם יתקרב לילדים שלי, ובאותו הרגע הייתי מוכן להרוג בשבילם. אני, תחתוני הבוקסר שלי והפטיש. כמה מטומטם הרגשתי.

הסלון היה ריק. הכלב של השכנים גרר משהו מעץ בחצר שלהם, והרעש נכנס מהחלון בסלון. אבל הבנתי שהחיים השתנו. העובדה שאין לי שום בטחון כנגד פורצים הפסיקה להיות עניין פרטי, והפכה לבעיה גדולה יותר כי הילדים שלי ישנים בחדר ליד. ומי ישמור עליהם? אני רחוק מנינג'ה, והשוטר הממוצע שאני פוגש ברחוב הוא מבוגר, בעל עודף משקל, ומעדיף לשבת בצל ולחכות שאחצה רמזור ברגל באדום מאשר לרדוף אחרי גנבים.

יש עוד סוג של שוטרים. קשוחים, נמרצים, חזקים. הם כולם ביס"מ, ועסוקים בלהרביץ לשמאלנים וערבים.

המשטרה שלנו דרעק.

אני לא אומר שכל השוטרים דרעק. לפני חודש בערך עצר אותי שוטר, שהיה ממש איש חינוך. הוא דיבר איתי בכבוד וסבלנות, הסביר לי במה שגיתי, ונפרדנו כידידים בעודי מתנצל על הטעות שלי, מודה לו על הדו"ח, ולוחץ את ידו. יש כאלה. אבל המנגנון, המערכת, התוצאות שהם מביאים כארגון, בעייתיים.

גניבת מכוניות, פריצות, כל אלה זניחים מול הצורך שלהם להלחם בבעיות של טרור, מגה עבריינים שנתפסים עם ג'וינט וסטודנטים שעוברים רמזור אדום ברגל בקמפוס תל אביב. האלימות שבה הם מטפלים בחלקים מהציבור (שמאלנים וערבים אמרתי?) גולשת, וחלקם מתנהגים כלפי אזרחים רגילים באלימות גסה ודורסנית. הפייסבוק שלי מלא בכאלה מקרים לאחרונה.

כששוטר עוקף פקק בשולי הדרך, ונזכר להדליק את האורות שלו רק כשהבין שלא מתאים לו לעמוד בפקק כמו כולם, אני מתחרפן. כששוטר עומד בחניית נכים, כששוטר טס 140 קמ"ש בכביש החוף ומראה לי כמה חשוב לו לתת דוגמה אישית, זה מרגיש כמו קולומביה. זה מרגיש שהם מנצלים את הכוח שלהם לנוחיותם ולא למעני.

אני חסר ציפיות כלפי המשטרה שלנו, וזה עצוב. כמו שהמדינה שלנו מזניחה את החינוך, הבריאות, הערכים בגלל "שקט יורים", ככה גם המשטרה שלנו מתקשה לטפל בבעיות שלי כאזרח בצורה נאותה. היו למשטרה 300 שוטרים להעמיד אתמול בערב בשער שכם, אבל אלו 300 שוטרים שאינם כשגונבים דברים מהבתים שלנו פה בשכונה. עכשיו שיש לי ילדים קטנים, זה נהיה עוד יותר מפחיד. הם מנסים לעשות גם וגם, אבל זה פשוט לא עובד. הלוואי שיתפנו לטפל בבעיות הפשוטות האלה של אזרחים רגילים. שיתנו לי להרגיש בטוח. שהם שם בשבילי.  שיהיו חופשייים להפנות את המשאבים שלהם לעזור לאזרחים ביום יום, שיחזרו לשרת את הציבור ולא להתעלות מעל הציבור. שפשוט יהיו כמו שהם מציגים את עצמם בפמפלט הצבעוני שיש להם באתר. זה הכל. אני אהיה מרוצה.

burglar

 

When I moved to Tel Aviv, Someone broke into my apartment. I came back from dinner at a restaurant and came in on a burglar, who ran away through the porch. He took with him thousands of Shekels in cash, a professional camera, a bottle of fine scotch, an antique pipe from Vietnam, a laptop with my entire undergraduate work, and my sense of security.

We called the police, which even arrived quickly. A motivated cop ran around the house and the park next to us, and then wrote us a note for the insurance company. That insurance note seems like the major use of the police in such events. I never imagined I would see my stuff again, or that the guy would even get caught. Ever since I've had this feeling that there's really nothing that guards my home from bad guys.

 A few nights ago I awoke to noises coming from our living room. I was sure we had a burglar. Without thinking how dumb it was I immediately went to the living room, in my boxer shorts, with a hammer that I found lying around for some reason. No one was home, but as I was making my way to the living room I was really sorry I can't buy a gun in this country.

 That thought is very alien to me as a big believer in non-violence. But I'm willing to bear the consequences of that non-violence myself. I won't have anyone come near my kids, and at that moment, I would have killed for them. Me, my boxers and the hammer. I felt so stupid.

 The living room was empty. The neighbors' dog dragged something out of a tree in their yard, and the noise came in through the living room window. But I realized that my life has changed. The fact that I have no safety from burglars ceased being a private matter, and became a big deal because my kids are sleeping in the next room. And who's going to keep them safe? The average cop I meet on the street is old, overweight, and would rather wait in the shade for me to walk across the street on a red light.

 There are cops of a different type. Tough, energetic, strong. They're all in special units, and are busy beating Arabs and peace activists.

 bottom line, our police sucks.

 I'm not saying all cops suck. About a month ago I got pulled over by a cop who was truly into public education. He talked with me respectfully and politely, explained what I did wrong, and we parted as friends, me apologizing for my error, thanking him for the ticket, and shaking his hand. Some are like that. But the system, the results they get as an organization, are a problem.

 Car theft, burglaries, are all negligible next to their need to fight terrorism, mega-criminals smoking a joint and students crossing the street on a red light in the Tel Aviv University campus. The violence they use when treating parts of the public (did I mention left wing activists, Arabs and other minorities) overflows, and some treat people with brutal violence. My Facebook feed is full of such cases recently. When a cop passes a traffic jam on the shoulder of the road, and remembers to turn on his siren only when he's fed up with waiting like everyone else, I lose it. When a cop parks in a handicapped spot, when they drive at 140 KPH, showing me how much they care about setting an example, it feels like living in Colombia. It feels like they're using their power for their own comfort and not to help me.

 I have no expectations from our police, and that's sad. Just like our country neglects education, health and values because "quite, there's shooting", so does our police neglect dealing with my problems as a citizen. They had 300 cops to put in Damascus Gate in Jerusalem last night, but those are 300 cops that are not there when things get stolen from our homes right here in my neighborhood. Now that I have little kids, it's scarier. They try to do both, but it just doesn't work. I wish they would be able to make time for these simple problems of ordinary citizens. That they would make me feel safe. That they're there for me. That they would be free to direct their resources to help civilians every day, to get back to serving the public and not make themselves superior. That they would just be like the colorful brochure they display on their website. That's all. Then I'd be satisfied.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>