מגשימים לי פנטזיות

אם תקליקו כאן, תראו סרטון של איזה דקה וחצי. שימו לב, גם תראו בו דמות מוכרת. לפחות מי מכם שיודע איך אני נראה..

אני מודה שהסיום הוא טיפה אנטי קליימקס. אבל אם רשות השידור שלנו היתה פונה אליי ככה, היו לה חיים הרבה יותר קלים.

שוב הלינק. כנסו כנסו. זה מבדר. :)

שנתיים

קצת כמו במערכת יחסים כנראה, בהתחלה אתה מרגיש כשעברו שלושה חודשים, שישה חודשים, שנה, ואת יום הנישואין השביעי אתה בטח כבר שוכח.

בשנה הראשונה ספרתי כל פוסט, הרגשתי כל יום, התרגשתי מכל קורא וכל תגובה, ועתה עברו שנתיים מהיום בו הבלוג נולד, ולא שמתי לב.

img_4695-wince

הבלוג הזה בן שנתיים, ואני כותב בלוגים כבר שלוש שנים (ויומיים). חבר שלי ערן, כתב בלוג מלא זמן, ויום אחד פשוט הפסיק. אני אישית עדיין מתגעגע להגיגים שלו, אבל הוא טוען שלו אישית זה לא ממש חסר. צד אחד שבי, הגיק האינטרנטי, לא קולט איך הוא מסוגל בלי. הצד השני מבין לחלוטין. יש לך עבודה, יש לך מערכת יחסים, תחביבים, ואתה אוהב גם לבלות, לקרוא, ולראות סרט.

זה משאיר שעות מוקדמות של הערב, ומוקדמות לש הבוקר, לדחוף פוסטים במהירות לפני שהיום מתחיל או נגמר. המחויבות לפעמים מעייפת, אבל הרבה פעמים מספקת.

למה בעצם כל זה?

אני אוהב לכתוב. אני מאד נהנה לראות פוסטים שמקבלים תשומת לב, אם בקוראים, אם בתגובות, אבל מתוסכל מאד שהפוסט הכי פופולארי בבלוג הוא זה שמוזכרות בו פאמלה ובריטני. ובאמת, מכל הלב, סליחה לכל הגולשים שלא היו מספיק חכמים וחיפשו פאמלה בעברית, ולא טרחו לשים לב לאיזה אתר הם נכנסים.

אני לא מפסיק, אני סתם סקרן. עידן זהב הראשון של הבלוגים נגמר. חצי מהכותבים עזבו כי ממילא לא היה להם מה לומר, ובשביל לפרסם באינטרנט איפה אתה היום ומה אתה אוכל, יש את טוויטר. חלק גדול נוסף כבר התעייף, או נואש מלעשות מליונים.

יהיו בלוגים בצורתם כיום בעוד שנתיים? מעניין, ואני מסופק. אני חושב שהרשת דינאמית ומשתנה, ומקומם הולך להשתנות.

מה אתם אומרים?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

רובו-גיישה

יש לי אהבה גדולה ליפן. לפילוסופיה שלהם, לאמנות שלהם, לאסתטיקה שלהם, וכמובן – לטירוף הפסיכוטי לחלוטין שלהם כעם. אני מוקסם מהזן בודהיזם, מחשבה עמוקה ומרתקת. אני מכור לאסתטיקה המהממת שלהם, אם זה ציורים, גני הזן, או הקליגרפיה שלהם. בין השאר, הם הביאו לנו יצירות מופת קולנועיות רבות. אם לא ראיתם את "הנרקוד" (המקורי, לא החידוש ההוליוודי) אתם לא יודעים מה זה קולנוע רגיש, עדין ויפה.

בשיטוטי באינטרנט אני לפעמים נתקל בדברים מדהימים. הפעם, סרט קולנוע. הסרט יפני, ואין מילים לתאר כמה הזוי הוא הולך להיות.

צפייה בטריילר היא לא לבעלי לב חלש, ורצוי לא בעבודה. ולא ליד חברים.

אם אפשר – בבונקר תת קרקעי, עם הדלת נעולה, ואזניות.

אני אישית התקשיתי לנשום מרוב צחוק. רגע השיא? הגיישה רובוטריק? השרימפס המטוגן?

[gv data="Dp-6tyLDgxI"][/gv]
(לינק ישיר לסרט)

הזוי

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

כנראה שמגיע לי

שנתיים וקצת שאני כותב בבלוג. סקרתי רעיונות מופשטים פילוסופיים, פוליטיקה, הומור, ונתתי את ליבי. שנתיים שלפחות פעם אם לא פעמיים בשבוע אני נותן את ליבי לטקסט הכתוב.

פעם אחת אני בבדיחות הדעת כותב פוסט עם כותרת טיזרית. יותר ממחצית התנועה באתר שלי בשבועיים האחרונים היא גולשים שחיפשו דברים על פאמלה אנדרסון. אנשים שמקלידים "בריטני ספירז סקס" הכפילו את התעבורה באתר שלי. ויש לי הרגשה שהם לא נשארים לקרוא את הפסוטים.

צר לי לאכזב את כל מחפשי הציצים. ותפסיקו לזבל לי את הסטטיסטיקות!!! אאאההההה

משהו בכל אופן למי שטרח וביקר:

pamanderson2bp4-wince

שבוע טוב לכולם.

סקס, פורנו, פריס הילטון, ויאגרה, בריטני ספירס, פמלה אנדרסון וקלטת לוהטת.

השבוע אתר פייסבוק שינה את המנגון שמציג לך עידכונים מחברים. מרבית המבקרים בבלוג הזה עד לתחילת השבוע היו אנשים שראו בפייסבוק שאני מעדכן את הבלוג ונכנסו. בתחילת השבוע פרסמתי פוסט חדש בבלוג, וכמעט איש לא נכנס. ייתכן, שפשוט והנושא לא עניין איש, ייתכן שכל קוראיי נסעו יחד (במכונית או באוטובוס אתם שואלים?) לטיול, או לא יודע מה. אבל אני די משוכנע שזה בגלל הסיבה שציינתי. פתאום, לרוב חבריי בפייסבוק, אין יותר עידכונים ממני על פעילויותיי, ולכן התנועה לבלוג נפלה.

אם בלוג מפרסם ביער ואין מי שיקרא אותו, האם נשמע צליל?

followme

אז כבר היה פה פוסט בעבר על האם חשוב שיהיו הרבה קוראים. לפעמים לא, לפעמים כן. כשאני חושב שיש לי משהו חשוב להגיד, הייתי רוצה שהרבה אנשים ישמעו. או יקראו.

כששאלתי איך אני מחזיר את קוראיי אלי, ענו לי בין השאר לכתוב על פורנו. מן הסתם אני לא יכול להשתמש בכותרת כמו של היום כל פעם…

בכל מקרה הבלוג ממשיך. אין יותר פייסבוק שיספר לכם מתי יש פוסט חדש, אז אתם מוזמנים להוסיף את האתר למועדפים, או להירשם ולעשות מנוי עליו, אם ב RSS ואם במייל. תהליך ההרשמה פשוט, וקצב העידכונים לא מאיים.