הכל קשור

ביום שבת לפני ההפגנה הגדולה ראיתי אייטם בחדשות בו נפגשים מארגני המאהל, המחאה על הגבינות והדלק. הם ישבו יחד ולא ממש הצליחו למצוא נושא משותף לעבוד איתו. אני זוכר בחורה אומרת שאם היא תבקש מיושבי המאהל להפגין עם אנשי הדלק, יבואו אנשים מהמאהל ויגידו לה שלא לשם זה הם באו.

זה שבר את ליבי, אבל אני שמח שמאז נראה שלאט לאט אנשים הפנימו שדבר קשור בדבר. הכל קשור לזה שהמדינה משאירה מאחורה את מעמד הביניים (וכמובן גם את מי שמרוויח פחות) לטובת ציבורים נבחרים שהולכים ומתעשרים פה בצורה פשוט מגעילה.

אבל אפילו אלה שיושבים עכשיו במאהלים וברחובות ואומרים שהם מפגינים על יוקר המחייה, או למען חזרתה של מדינת הרווחה, מנסים לשמור את המאבק שלהם לא-פוליטי. מילא שאין לי מושג מה זה אומר, אבל חברים, הזמן לשים את הקלפים על השולחן הוא עכשיו.

מי שמצביע למששלה ימנית ליבראלית, שלא יתפלא אם היא מושכת לכיוון של שוק חופשי, ומחכה שהעושר יחלחל אליכם. תמשיכו לחכות שיחלחל. שהפתרונות שהם מציעים זה הפרטה, שוק חופשי, ולא פרוייקט ממשלתי לבנייה ציבורית.

אבל גם זה לא ללכת עד הסוף. כל כך הרבה שנים שהעדיפויות במדינה דפוקות. זה לא שחסר פה כסף. יש לנו המון כסף. זו הסיבה היחידה שלקח כל כך הרבה זמן עד שיהיה פה מרד. היה לנו נוח בזמן שחילקו משאבים של המדינה למשפחת עופר. היה לנו מספיק נוח כשהמדינה מעבירה לתקציב הבטחון באיזור ה70 מיליארד שקל בשנה. עדיין נוח לנו, למרות שמעל 60 מיליארד שקלים נשפכו על התנחלויות בשטחים מאז 67. הסתדרנו יפה עם זה שהחרדים במדינה לא עובדים, ולכן לא מייצרים, לא מגדילים את התוצר הלאומי, לא משלמים מיסים ומקבלים קצבאות (נכון לא כולם, אבל רבים). לא התלוננו כשהלכו להקים התנחליויות במקום לממן ספריה בקרית שמונה, במקום לתת משכורת שאינה משכורת רעב לעובדים הסוציאליים.

אני מצטער שאני מקשה עליכם. שאתם מעדיפים להיות לא פוליטיים, ולהשאיר את האוהל שלכם פתוח לימנים ולחרדים, שאני משום מה חושד שלא באים בהמוניהם. אבל העובדה היא שזה מאד פוליטי. זה פוליטי לאן הכסף הולך. כשבונים בתים באריאל, לא בונים מגורים לצעירים בתל אביב. כשממנים אוכלוסייה שלמה שלא תעבוד אלא תלך ללמוד תורה, אנשים חכמים ומוכשרים שאם היו גרים בברוקלין היו עובדים כמו גדולים, אז יש פחות בעוגה לכולם. סליחה שאני נטפל לחרדים. זה לא הפוקוס המרכזי, אבל זו דוגמה נוחה. באותה מידה אפשר לשאול למה יש כל כך הרבה עמותות ובתי ספר מיוחדים שלא מלמדים את תכניות הליבה, אבל יש להם כסף לארוחות צהרים לילדים, בעוד מערכת החינוך הרגילה מחורבנת.

יש לנו המון כסף. והאמריקאים שנים ממשיכים לתת לנו דמי כיס ולעשות לנו נעים. אבל העובדה היא שזה לרעתנו. כי מרוב שהיה לנו נוח, לא ראינו כמה נהיה פה לא נוח. כמה מעט נשאר בסוף מהעוגה לאנשים רגילים שהולכים לעבוד, משלמים מסים, ולא סוגרים את החודש.

אז כן, זה מאד פוליטי. בחרתם את ביבי לראשות הממשלה, אז ברור שהפתרונות שהוא יציע לכם הם פתרונות של שוק חופשי. בחרתם ימין חזק מול החמאס, אל תתפלאו שכסף נשפך לשכונות מאד פוליטיות במזרח ירושלים, וכמעט אף בנין לא נבנה באיזור חיוג 03 מטעם המדינה. הגיע הזמן להחליט מה אתם רוצים, ולהודות בפני עצמכם שיש קשר, שהכל קשור. אי אפשר לבנות מערכות נגד טילים ולייזרים לחלל וכבישים לכל התנחלות, ולצפות שיהיה פה נוח לכולם. שלום עולה פחות ממלחמה. השקעה בתשתיות בתוך הקו הירוק עוזרת לנו יותר מכבישים להתנחלויות של חמישה אנשים. ממשלה ימנית ליבראלית לא עושה פתרונות סוציאליים.

לצאת לרחובות זה מדהים. זה אומר שהתחלנו לקחת אחריות על מה שקורה פה והפסקנו לומר שאין מה לעשות. עכשיו רק נשאר להסתכל בראי ולהבין שהכל קשור. כן. הכל קשור.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

.

img_0834

Everything is connected!

This Saturday, before the big demonstration, I saw an item on the news about the leaders of the various campaigns meeting. The tent folks, the gas folks, the cheese group. They tried to find some common ground, and failed. A girl there said that if she asked the folks in the tents that are there against the prices of houses to march about gas prices, they will get angry and leave, because that is not what they came for.

It broke my heart, but since things seem to have changed. People seem to have got it, that it is all connected. It all has to do with the government leaving the middle class (and of course anyone making even less) behind. That was done in favor of a few select groups that are getting obscenely rich here.

But even those folks that are now saying they are protesting the cost of living, or for a more social state, are trying to keep this fight non-political. Forget the fact that I am unsure what the hell that means, it is just plain wrong. Folks, it is time to tell the truth to ourselves.

When you vote for a right-wing liberal government, do not be surprised that they aim for a free market, and sit and wait for the riches to trickle down to the masses. You just sit there and wait for it to trickle. Do not be shocked that they suggest solutions such as privatization, free market and not a state led housing project.

But even that is going half way. For so many years the priorities here have been screwed up. We are not short on money here. We have tons of money. That is the main reason it took so long for people to go to the streets. We just felt too comfy while the govt gave our natural resources away to the Ofer family. We were snugly and warm when each year over 70 Billion NIS go to defense. We are cozy, while over 60 Billion NIS were poured into settlements in the occupied territories since '67. We laid back while we let a whole sector of religious people not work, and therefore get money from us, while decreasing the national income. We said nothing while thousand of houses were built in the settlements, instead of funding libraries in Kiriyat Shmone, or paying our social workers more than pennies for their blesses work.

I am sorry I am making it hard for you. You prefer to be "non-political" in such a struggle, leaving place in your tents for right wing voters and religious people. Are they flocking in yet?  But the sad truth is that it is extremely political. It is a political decision where to spend our money. When you build houses in Ariel, you are not building them for young couples in Tel Aviv.  When you are funding an entire sector that will not work, but get paid to study the Torah, smart, fit people (that in Brooklyn would be working) are not working, and there is less for everyone. I am sorry to aim so many arrows at the religious community, but they are an easy example. Might as well ask why we are funding so many schools so well they can afford a warm lunch while not teaching any math or skills that help you get a job, while public education is so fucked up.

We have tons of money here. And the good old USA keeps giving us more pocket money, making things even more comfortable here. Still so little is left at the end of the day for the simple folks that just go to work, pay taxes, and barely see any month at the end of the money.

So yes. it is very political. You elected Netanyahu to be PM, so obviously he will suggest you go and screw yourself with an open market.You chose a strong right wing government to face Hamas, so why be surprised the money goes to houses in east Jerusalem and nothing is done near Tel Aviv? We all need to decide what it is we want, and admit that this is all connected. You cannot pour money in those places, and expect everything to be shiny here. It is simple math. Peace costs less than war. A right wing prliament does not initiate social projects.

Going out into the streets is amazing. It means we as a people have woken up from a long sleep and are taking responsibility for what is happening here. We are no longer sighing and saying "What can you do?". Now we just need to look at ourselves in the mirror and understand that it is all connected.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

מחיר הדלק הוא מס טיפשות קולקטיבית

(English text below the Hebrew text)

כמה אוהבים לכתוב בעיתונים השוואות בין ישראל לסינגפור או דרום קוריאה. כמה אוהבים לדבר על זה שהדלק כולו בא ממדינות ערביות. יש אפילו שטוענים שלקנות דלק מממן טרור. כמה, אוי כמה אוהבים לדבר על הגניוס היהודי. כמה הרבה פרסי נובל יש לנו, כמה המצאות יש לנו, בלה בלה בלה בלה בלה.

כשקמה המדינה, כולה מוקפת מדינות ערביות, והדלק כולו בא ממדינות איתן נלחמנו לאחרונה, ושארגנו את החרם הערבי, לא נפל האסימון. בשנות השבעים, עם משבר הדלק הגדול, עדיין לא נפל האסימון. אחרי 9.11 ועליית המחירים המטורפת בחמש השנים האחרונות, עדיין ישבנו פה כמו טיפשים עם מבט חלול.

ישראל היא מדינה קטנה ו(לכאורה) חכמה. מדינה שעשירה בהייטק, אבל חלשה במשאבים טבעיים מהסוג השחור והסמיך עליו מסתמך העולם לתחבורה. אין פה נסיעות ארוכות כמו בארה"ב. תרבות של מערכת הסעה ציבורית היתה כל כך מתבקשת, שמתפוצץ המוח לחשוב איך זה עוד לא קרה. אבל מעבר לזה, מה לעזאזל עם תחבורה שאינה מבוססת על בנזין???

איך קרה, שכל השנים האלה, לא פיתחנו כלי רכב חשמליים? לאיזו מדינה בשם שמים הפיתוח הזה יותר טבעי מאשר לנו? העובדה שלא עשינו את זה, העובדה שלא טרחנו לעשות בשכל לאנחנו עדיין מתדלקים בנזין בתחנה, היא עדות זועקת לטפשות חברתית מדרגה ראשונה.

זה אות קלון לנו כחברה, ולמנהיגים שלו, כסילים וחדלי אישים, שלא טרחו לעודד פה בארץ חברה שתפתח כלי תחבורה כאלה. בעוד מזג האויר משתגע, הגשם הופך לזכרון של זקנים, והעולם מתחמם, ישראל היתה יכולה להוביל את העולם במהפיכה תחבורתית ידידותית לסביבה, חסכונית ושקטה. במקום,  אנחנו מדינה שבה משלמים הכי הרבה בעולם על בנזין.

כל פעם שאתם מוציאים את הידית של המשאבה מהאוטו ומשאירים שם עוד 300 שקל, תחשבו על זה.

.

כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

dino

The Gas price is a collective stupidity tax.

How people like to make wise comparisons of us to North Korea and Singapore. How people like to talk about how gasoline comes from Arab nations, and even say that buying gas is supporting terrorism. How much people like to write about the Jewish Genius. How many Nobel prizes we have won, how many wise inventions, blah blah blah blah.
When Israel was founded, surrounded by countries that we had war with, and they organized the Arab boycott, we didn't get it. When in the seventies, the great mess over oil prices drove the world nuts, we still didn't get it. When the world went berserk after 9.11 and gas prices soared in the past 5 years, we still sat there, with a blank face.
Israel is a small, and supposedly smart little country. Strong on Hi-Tech, weak on dark liquid that drives us around. A culture of public transport should have developed here ages ago. It is mind boggling that we still drive everywhere. But beyond that, how the hell did we not develop a transportation method that is not based on gasoline???
hos is it that so many years have gone by, and we did not develop an electric car? What other country under the sun would have been a more natural candidate than us to develop this? The fact that we have not done this, that we still stop at the gas station to fuel our cars, is a testament to a social stupidity of the first degree.
Is is a dark spot on us and our elected leaders, both imbeciles and useless good for nothing degenerates, that no one ever bothered to create incentives for a company to develop these cars here.
As the weather is going mad, the rain a distant memory, and the world getting warmer, it is a shame that we could have been a world leader, an example to all, on a eco-friendly, quiet, cheap alternative transportation revolution. Instead, we are world leaders in the price we pay per liter of the so fittingly named black gold.
Each time you pump that car full of gas, and leave 300 NIS at the station, just think of that.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

בשישי לשישי – תמונת מצב

יש לי בראש רשימה של דברים קטנים, את כל אחד מהם אנחנו מנסים לפטור לבדו. אבל היא מצטברת.

זה מפלגה שמציעה "חוק נאמנות". זה חוק האזרחות. זה ההשתלחות במערכת המשפט, זה הדמוניזציה של תקשורת שמאלנית. זה נורמאליזציה של תופעה בה שוטרים שמסירים את תג הזיהוי שלהם לפני שהם הולכים להכות במפגינים. זה זה שהתרגלנו לדבר על הפתרון ל"בעיה הדמוגראפית", כאילו זה לא מצלצל לנו רע.

זה שר ביטחון שאומר בשלווה שאין רעב בעזה. זה היחס של המדינה לעובדים זרים. זה רבנים "מכובדים" שקוראים לערבים "נחשים" ומקללים אותם, וראש הממשלה שמזדחל לקבל מהם סטירת לחי ידידותית. זה חברי פרלמנט שלא מבינים את חוקי הדמוקרטיה הבסיסיים, ומפרים אותם שוב ושוב.

זה מדינה בה ההליך הדמוקרטי היה כה חשוב, וקרוב ל80 אחוז מהעם הצביע בבחירות, ועתה נואשנו כולנו, שהרי גם אם לא הצבעת למישהו כי אתה לא מאמין בו, במקום שיילך הביתה ויתחבא בפינה – קיבלת אותו כסגן ראש הממשלה ושר ביטחון. לא פלא שאנשים כבר לא מצביעים.

זה התשוקה למנהיג חזק. זה 15 מנדטים לישראל ביתינו, מפלגה שלא רואה פסול ב"חילופי שטחים" בהם יגורשו מאות אלפי אזרחי המדינה ממנה, בלי שמישהו ישאל אותם. זה עיתונות שבקושי מעיזה לנבוח בפני השלטון. זה העיוורון שבו כל מי שמעיז לבקר את מעשי המדינה מוכרז אויב, ובוגד, ואנטישמי – גם אם הוא השכן שלך.

משהו רקוב בממלכת דנמרק. לאט לאט, הקווים האדומים שלנו מיטשטשים. כמו הקו האדום של הכנרת, שהיתה לנו החוצפה להוריד למטה שוב ושוב, אנחנו מרשים לעצמנו ללכת טיפה יותר רחוק כל פעם. פעם מותו של פלסטיני ברחוב בגלל כדור תועה הוציא אנשים לרחובות. פעם "כך" הוגדרה בלתי חוקית והקאנו אותה מתוכנו.

למי שלא יודע – לא מספיק שהרוב יקבע בכדי שנוכל להיקרא דמוקרטיה.

פעם קראתי ספר מרתק. בספר הזה קיבלתי תשובה, גם אם חלקית, איך מדינה דמוקראטית הפכה לדיקטטורה גזענית. איך אזרחים רגילים לקחו חלק במעשי אימה מחרידים שהדעת השפויה אינה מעלה על הדעת. הרשו לי לספר לכם – התהליך הוא איטי. ההדרדרות היא בצעדים קטנים. הם לא הלכו לישון מלאכים וקמו בוקר אחד מפלצות, הם הפכו לכאלה לאט לאט, יום אחרי יום. אני ממליץ לכם לקרוא את הספר, הוא פשוט ספר חובה. מרתק, פוקח עיניים, אני אומר שוב – חובה.

הספר נקרא "סיפורו של גרמני" של סבסטיאן הפנר. עכשיו כולכם תזדעקו. אז מהר מהר – לא, אני לא אומר שאנחנו גרמניה הנאצית. השטחים זה לא גטו וארשה. אבל התהליך שאותו עברה החברה הגרמנית בשנות השלושים – נראה מאד מוכר לי בשלב זה. אם תקראו אותו, תוכלו להרגיש איך עמודים שלמים כמו נלקחו מהאקטואליה הישראלית. זה מצמרר.

היום, ה6 ליוני, הוא לא רק ערב העונה החדשה של השרדות. זהו ערב שבו מציינים 43 שנה לכיבוש. הקונפליקט החיצוני ופנימי בו אנחנו שרויים כבר כל כך הרבה שנים אוכל אותנו, משבש אותנו, ולאט לאט הופך אותנו למשהו שקשה לי לראות במראה. נהיינו אלימים. נהיינו כהי חושים. נהיינו עיוורים ואדישים לסבל ולמוות של האחר. נהיינו מכורים לאדרנלין של מבצעים צבאיים עם שמות מנצנצים שנותנים שוב ושוב לצה"ל לנצח.

שמאלנים כבר לא נספרים פה. אבל קראו פעם את הספר של הרצל, איך הוא חזה את המדינה, ותגידו לי האם למדינה הזו הוא פילל.

לא מעניין אותי מי אשם, מי יותר רע, ורשע, ופספס הזדמנויות. מעניין אותי למה אנחנו נהפכים פה. וזה כואב לי מאד.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

איזה זין

כבר כתבתי פה קצת על המשבר בדובאי. עכשיו הוא החמיר, ובועת הנדל"ן התפוצצה להם בפנים. האם מישהו מהמיליארדרים שחיים שם באמת יהיה רעב כתוצאה מזה?

אני מניח שלא.

את המשבר מלווה ההשקה החגיגית של בורג' דובאי, המגדל הגבוה בעולם. המגדל היה אמור להיות מרכז של איזור שופע מגדלים גבוהים, אגמים, קניונים ומה לא. כמו שאוהבים לעשות דברים בדובאי.

downtown-burj-dubai-l-smallהאמת, מרשים. אבל המגדל מסיים את בנייתו בשיא משבר חמור בנדל"ן המקומי, והוא כנראה יישאר בודד עוד זמן מה, עם מעט מאד בניינים מארחים לו לחברה.

burj_dubai_31108-smallאני מאד אוהב בניינים גבוהים, בעיקר לעלות עליהם ולהשקיף על הנוף מסביב. לדעת שככה ציפורים וסופרמן רואים את העולם כל הזמן. אבל משהו בקריאת התיגר המדברית הזו מציק לי. משהו בלעשות הכל הכי גדול הכי יקר הכי לא הגיוני באמצע מדבר שומם שבו איש לא מסתובב כי כל כך חם.

בדור שבו מים, חשמל, מצרכים בסיסיים הולכים ונהיים משאב מתכלה, הבזבזנות הזו מציקה לי. ולכן, הפאלוס הזה שנשאר שם בודד בשכונה באמת סימבולי בעיני, לכך שגם ליוהרה שלנו יש גבול.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

מילה על התחממות

כשהיינו ילדים העולם היה נפלא.

היו טובים ורעים. אוטו היה דבר טוב שלוקח אותך לטיולים, וכל שנה טסנו יותר לחו"ל, עשינו יותר קניות, ואשפה היתה מטרד מורידים לרחוב כל כמה ימים.

לאט לאט, התבגרנו. בתחילה רק כמה משוגעים טענו שהספריי בדיאודורנט עושה בעיות לאויר. התחילו לקשר בין זיהום למרי מחלות ריאות, והיום הטענה הכמעט מובנת לכולם היא שאנחנו משפיעים על העולם לא מעט.

יש הרבה שמתעלמים. כל מוכרת בסופר (או מוכר, סליחה) שמעמיסים עליך שקיות ניילון אוטומטית במקום לשאול אם אתה צריך, עושים פשט אקולוגי קטן. חבריי לעבודה שלוקחים שתי כוסות חד פעמיות למשרד מהקפטריה כי המשקה חם במקום להביא כוס רב פעמית מהבית, מייצרים טונות של זבל מידי שנה.

בטיול האחרון לתאילנד, שם צחצחנו שיניים מבקבוק מים, הבנתי שאני צריך חצי כוס מים לצחצח שיניים. חצי כוס. כמה מים זורמים בברז כשאנחנו מצחצחים בבית?

ואני לא חושב שאני פאנאט.

יש בקנדה פארק של קרחונים. מי שמבקר שם היום עוד יראה קרחונים, אבל גם יראה איפה הם היו לפני עשור. ענקי הקרח הללו ששרדו הרבה אלפי שנים, לא ישרדו את חיינו. פסגת הר הקילמנג'ארו באפריקה צולמה ללא קרח, לראשונה מאז שיש מצלמות. השאלה היא לא האם העולם משתנה, כי שינוי הוא אינהרנטי בטבע. אבל אנחנו פשעים כלפינו, וכלפי ילדינו אם לא ננסה להמעיט בהשפעה שלנו על מה שקורה.

positive-proof-of-global-wa

ניסוי מחשבתי מעניין הוא לעמוד מאחורי המכונית שלכם למשך 30 שניות כשהיא דולקת בבוקר ולנשום עמוק. עכשיו, דמיינו את כביש 90 בארה"ב, כביש עם ארבעה מסלולים לכל כיוון, שאורכו כמה אלפי קילומטרים. אם כל אחד מאיתנו יפחית קצת מהפיכסה שהוא מייצר, זה יהיה הרבה.

שימו אשפה למיחזור. תשתמשו פעם שניה בשקיות הניילון מהסופר בתור שקיות בפח האשפה. נסו לנסוע קצת פחות. תפתחו חלון במקום מזגן. לא קשה, ומאד חשוב לכולנו.

הפוסט הזה הוא חלק מ Blog Action Day

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

זאת לא השאלה

הבוקר התפרסמו תוצאות סקר הנוגע למאבק הרוכבים נגד העלאת תעריפי ביטוח החובה. למי שלא יודע, ביטוח החובה לטוסטוס שלי עומד על קרוב לארבעת אלפים ש"ח. ביטוח החובה למכונית, פחות מחצי. המדינה עומדת להעלות את התעריפים הללו עוד יותר. הטענה היא שרוכבי האופנוע מעורבים בהמון תאונות.

אז הסקר אמר שהציבור מפרגן לרוכבים, אבל לא מוכן לסבסד את ביטוח החובה שלנו במחיר ביטוח הרכב.

אבל האם זו השאלה האמיתית?

אני עדיין זוכר את שיעורי הנהיגה שלי על אופנוע. את הטסט עושים אחרי שבוע שלם של שיעורים, בהם רכבתי במגרש חניה הלוך ושוב על פס לבן, ועשיתי שמיניות בתוך מרובע. למה? כי הטסט הוא נסעיה איטית לאורך פס לבן, ועשיית שמיניות. לנסיעה על כביש הוקדשו לא יותר מ30 דקות במשך כל לימודי הנהיגה שלי. המורים לא טרחו לתת רגע אחד מסכן להסברים של התנהגות על כביש, או ללמד אותי דבר מהדברים החשובים. לא שאסור להשתמש בבלם הקדמי בכוח שלא להתהפך, לא איך להשתלב בתנועה שלא אהרג, לא איך נמנעים מהחלקות בכביש רטוב.כמו במבחני הבגרות בבית הספר, בית הספר מכין אותך לבחינה ולא מלמד אותך את החומר. אז כולם עוברים טסט, ואף אחד לא יודע לנהוג.

את אותם שיעורים מקבלים בני 16 שבהוויתם טיפשים. לא באשמתם, אלא כי בגיל 16, רכב זה צעצוע. אתה מספיק צעיר לחשוב שאתה לא יכול למות, ואתה נוהג כמו במשחק מחשב. ואז חלק גדול מהם הולכים לעבוד בשליחויות. משלמים להם להגיע כמה שיותר מהר ליעדם. ברצינות. אני זוכר איך הייתי נוהג באוטו, ויודע בדיוק למה ההורים סירבו לתת לי לעשות רשיון כשהייתי צעיר. ואני זוכר כמה תאונות עשו חברים שלי שהיו להם אופנועים. איכשהו רק אצלנו אופנוע זה כלי עליו טסים כמו מטורפים, במקום להתייחס אליו כמו אל כלי שמביא אותך הביתה. סעו לביקור קצר באיזו עיר אירופית, ותראו איך אופנועים גדולים ומרשימים נוסעים לפי החוק, משתלבים בזהירות בתנועה, ומצליחים איכשהו להתחיל לנסוע בלי להחריש את כל הסביבה.

motorcycle___cartoon_2

במקום להעלות תעריפי ביטוח, פשוט צריך ללמד אנשים לנהוג. בכנות, גם נהגי הרכב בארץ ברמה נמוכה. אבל אם במקום לחרוש שמיניות היו מסבירים לצעירים איך לנהוג, ומלמדים אותם השתלבות נכונה ובטוחה במרחב כלי הרכב, היו פחות תאונות.

פחות תאונות היו מורידות את תעריפי הביטוח, כמו גם חוסכות בחיי אדם.

אבל אולי זה רק אני חושב ככה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

קיצו של עולם

דפדוף באתר הארץ גילה לי כתבה מעניינת. דובאי, היא ממלכה מדהימה ומרתקת. ממדבר בו אין חשמל ומים, צימחה הממלכה סוג של פלא עולם מודרני. גורדי שחקים ללא סוף, מלונות מרהיבים, חצי אי בצורת דקל, מרכזי כינוסים, ואף מדרון סקי סגור בתוך בניין.

dubai_oriantal_sim_city

dubai-hotels

ski_dome_2

נראה שאין סוף למה שהנפט יכול לקנות, ואין גבול למה שהפנטזיות המטורפות שלהם מסוגלות להובילם. עד עכשיו. מסתבר, שהפרויקט הכי שאפתני שלהם בינתיים, מפת העולם, בצרות. הרעיון – לשפוך לים סלעים וחול וליצור לגונה שבתוכה איים בצורת מפת העולם. את האיים הללו למכור למליונרים שיגורו בהם. מטורף, פסיכי, ומתאים ללונה פארק ושמו דובאי.אזהרות מארגוני סביבה על הנזק האקולוגי והסכנות לא הזיזו לאיש.

the_world_dubai

אבל מסתבר שאחרי 14 מיליארד דולאר, הפרויקט תקוע, לא הסתיים, וכנראה עומד להשאר מוזנח ויתום. עכשיו יש שישמחו לאידם של אנשי דובאי. יש שיגידו שזה עוד קרבן של המיתון העולמי. אבל יש פה עוד שיקול מעניין. זוהי קריסה לא רק של פנטזיה, אלא של תפיסה.

התפסיה שהכסף יענה את הכל. שהוא יכול לסדר הכל, ושאין לו סוף. בעולם שבו הנפט מצטמצם, האוזון נעלם, יערות הגשם מצטמצמים, ומים נהיו משאב שהולך ונהיה נדיר, מטורף לחשוב שאפשר לשנות סדרי תבל וטבע, ולצפצף על הכל.

אולי כדאי שכולנו נלמד קצת מהסיפור הזה, וננסה לחשוב קצת יותר בפרופורציה לעולם שלנו. נחסוך קצת, נשמור עליו קצת, ולא ננסה לכפות עליו מתחים ודרישות, שמסתיימות בחורבן.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.