5 דברים שאפשר לעשות עם הילדים כשמפחיד בחוץ

שלשום נסעתי הביתה מהעבודה לאסוף את הילדים, ובאחד הרמזורים הנהג שעצר ברכב לידי הראה לי שבמושב הנוסע הוא מחזיק אלה וגרזן. למקרה ויצטרך. כולם קצת מפחדים. או הרבה. אבל להתחבא בבית זה לא עסק. ובינינו, לבלות עם הילדים שלנו זה רעיון אדיר להיות קצת פחות בהסטריה. צחוק של ילד הוא תרופה מעולה.

(אני מבטיח פוסט נפרד עם דעתי על המצב. זה פוסט אסקפיסטי.)

אז מה אפשר כבר לעשות?

1. קולנוע. לברוח מהשמש, מהאנשים, לעולם דמיוני וקסום עם איזה סרט אנימציה. מרבית הקולנועים בקניונים, כך שאפשר להגיע עם האוטו לחניון, וישר למעלית. בלי ללכת ברחוב הסואן לרגע. כמובן שיש מאבטחים בכניסה לחניון ובקניון עצמו.

2. ג'ימבורי. לפני כמה ימים בילינו עם הילדים ערב בפעלטון בקניון איילון. כל המקום היה מכוסה בשלטים של קופת חולים מאוחדת שמסבירים לנו למה זה לא רק כיף, אלא גם בריא לילד. זה מפתח שרירים, קואורדינציה, כישורים חברתיים, והילדים קורסים למיטה בערב. אה, וזה גם מאפשר להורה לפתח כישורים של נינג'ה, רק מלעבור בכמה מהמעברים שם. היה כיף לא רגיל, וזה גם טוב לילד. אגב בישראכארד יש 1+1 על הכניסה.

IMG_3830

3. הספארי. אפשר לנסוע לספארי, לעשות את הטיול ברכב, כולל כלוב האריות ולחזור הביתה בלי לצאת מהאוטו. זה יותר משעה של בילוי, הילדים ימותו על זה, ונשארים בבטחת המכונית, מאימת כל אדם ואריה. ישראכארד מציעים 1+1.

4. מוזיאון הילדים בחולון. יש שם סיורים מדהימים, חוויה לימודית מהממת, גם להורים. אם עוד לא הייתם לכו! ואפשר גם לקחת את הילדים :)     ללאומי קארד יש 1+1 למוזיאון הזה.

5. להתכסות בפצפצים, להתחבא מתחת לשולחן, ולחכות שהכל יעבור!

בתקווה לימים טובים יותר.

 

למה לקומדיה יש תאריך תפוגה

ממש מזמן, לפני איזה 25 שנה, ראיתי לראשונה את הסטנדאפ של אדי מרפי "בגסות". צחקתי כל כך. הוא קילל, הוא אמר מילים גסות, הוא צחק על כווולם. שנים זכרתי את זה כאחד הסרטים הכי מצחיקים שראיתי. שנים.

ואז לפני כשנה עשיתי טעות נוראית וניסיתי לראות שוב את המופע. אחרי כרבע שעה הבנתי שלא רק שאני לא ממש צוחק, לא נוח לי. לא נוח לי עם הבדיחות הבוטות שלו על הומואים, לא נוח לי עם ההומור שלו על נשים. אני לא כזה פלצן, אני חובב סטנדאפ ונהנה מהרבה הופעות בהן יש גם הומור כזה. אבל ההומור שלנו עבר איזה עידון עם השנים. יש משהו בבדיחות שמתיישן, ככל שהתרבות משתנה. יש בוטות שכבר לא לעניין.

את הסדרה "רמזור" אני אוהב. חבריי המלומדים בחרו ברובם לכתוש היום את הסדרה על בדיחות שלהם בעונה האחרונה. במידה מסויימת הם צודקים. יש משהו מבעס לצחוק על גברים כאילו כולנו משתמטים מגידול הילד. כאילו אנחנו מתחברים בעבודה, עסוקים נורא, ישיבה שאי אפשר לצאת ממנה כדי לא להיות עם הילדים. כאילו כולנו פרמיטיביים. מטומטמים, לא מעורבים.

אבל מה זה חשוב? קודם כל, זה מצחיק. וזה מצחיק כי בכל בדיחה של שמץ של אמת. והאמת היא שבישראל 2014, יש מספיק גברים מסביבנו שמתנהגים ככה. ודווקא מוצא חן בעיני שמגחיכים את ההתנהגות הזו. שנית, זה כנראה פרפורי הגסיסה של ההומור הזה. כי המציאות כן משתנה. ובעוד עשור, כנראה שנראה את הבדיחות האלה ברמזור באותה אי נוחות שבה אני היום רואה את המופע ההוא של אדי מרפי.

כי היום כן רואים אבות עם עגלות. כן רואים אבות אוספים ילדים מהגן. יש מקומות עבודה שמבינים שאנחנו גם רוצים לראות את הילדים, והעולם כן משתנה. גם אם יותר לאט ממה שבא לנו.

אז גם אם העונה האחרונה קצת מבעסת מול קודמותיה, וגם אם לא כל הבדיחות ממש מוצאות חן בעיני האבות החדשים, תנו להם. זה רק חבורה של אנשים שמנסים להצחיק אותנו, במציאות לא ממש פשוטה ומצחיקה.

לסיום, הנה הקטע האחד שכנראה לעולם יצחיק אותי, בעיקר כי הוא נכתב על הילדות שלי. ועל אמא שלי, ועל ההמבורגר שכל כך רציתי בתור ילד.

 

 

גול גול גול גול גוווול!!! (למי אכפת?)

English text is below the Hebrew post.

יש לי כמה דברים טובים לומר על המונדיאל.

1. כשהייתי בן 24, טיילתי באסיה. היה מונדיאל, ובמשך חודש זכיתי לטייל בכל האתרים הכי יפים בלאוס בלי שנפש חיה תטריד אותי כי כולם היו דבוקים למסך.

2. כשהתחלתי לצאת עם אורלי, קרה לי סיפור ממש מצחיק עם משחק כדורגל. ישבנו בבאר שהקרין את המשחק (שוב מונדיאל). אני שתיתי להנאתי והסתכלתי על חתיכות. אורלי (שממש מבינה בכדורגל) היתה דבוקה למסך. הבחור שישב לידי על הבאר טפח לי על הכתף ושאל "אחי" (כבר מתחיל לא טוב), "מה השם של השופט האיטלקי הזה עם העיניים הבולטות?". כמובן שלא היה לי מושג. אבל על רושם צריך לשמור, אז השתמשתי באחת מהבדיחות שלמדתי על פילוסופים (בדיחה 4 פה) ואמרתי לו "נו באמת, על שאלה כזו אפילו חברה שלי יכולה לענות" והפניתי לו את הגב. במבוכה הוא פנה אליה, שאל שוב, והיא פלטה בביטול "לואיג'י קולינה" לפני שפנתה מיד חזרה למשחק.  מזל שהוא לא ראה כמה צחקתי, כי היה עצוב בלהרגיש נבוך עם עצמו.

3. זה תירוץ נחמד לשתות בירה ולבלות עם חברים.

זהו. זה מה יש לי.

באמת. כדורגל לא ממש מזיז לי. אני כבר יודע איך לזייף עניין בנושא פשוט כדי שלא אצטרך להסביר למה זה לא מזיז לי (כאילו שמבקשים ממישהו להסביר למה הוא לא מתעניין באופרה). אתמול בערב הצלחתי לנהל שיחה של כמה דקות שלמות עם בעל מסעדת שיפודים על המשחק של הולנד לפני שאורלי הסגירה אותי.

הנה חברים טובים שמבינים לליבי

באמת, אם אתם בקטע, תיהנו. אם יש בירה טובה תקראו לי, אני לא אהרוס. מונדיאל נעים. אני הולך לראות סרט.

Gooooooooal!!!

I do have a few good things to say about the word cup, if you force my hand.

1. When I was 24 and backpacking in Asia, I did spend a great month visiting the most wonderful places in Laos, having them all to myself while the rest of the Backpackers were glued to the TV.

2. When Orly (who loves the game) and I started dating, we found ourselves in a bar, with a world cup game playing on the big screen. She was glued to it, I was looking around the bar when the guy sitting next to me says "Hey man, what's the name of that Italian referee with the big eyes?". Uh oh. Alarm. Cover about to be blown. I used a philosophy joke (yes, they exist, see joke #4 here) and dismissively said "That is such a simple question even my girlfriend would know" and turned to the game. The guy had no alternative and asked Orly. She barked "Luigi Culina" at him, annoyed that he disturbed her at the game and turned right back  to the action. He was too busy feeling embarrassed to see me smirking :)

 3. It is a nice excuse to have a few beers and have fun with friends.

but that is it really.

I just don't care that much. I did learn how to fake it to avoid having to answer why I don't like sports (as if they would care so much or be so surprised if I said I don't care for the Opera). Yesterday I managed to talk with a restaurant owner about the Netherlands winning for about 5 minutes before Orly gave me away (I never actually watched the game.)

A bit like these guys

So. If it is your thing, enjoy. If you have cold beer and want company, call me. Otherwise, enjoy the world cup. I am gonna watch a movie.

סקס אחרי הלידה, ושאר אגדות.

טיוטה ראשונה של הפוסט שלי על סקס אחרי הלידה: 

אני לא יכול לדבר על דברים שאין לי שום נסיון בהם. שבוע טוב.

טיוטה שנייה של הפוסט שלי על סקס אחרי הלידה

סקס אחרי הלידה, סנטה קלאוס, שלגייה וג'סטין ביבר הולכים ברחוב ורואים שטר של 100 שקל. מי מרים אותו? ג'סטין ביבר, כי כל השאר קיימים רק באגדות.

טיוטה שלישית של הפוסט שלי על סקס אחרי הלידה:

קשה לי לדבר על זה. מהרגע שביקשו מאיתנו להתייחס לזה, אני דוחה את הכתיבה. לפני כמה ימים, מישהו פרסם שאלה בקבוצת פאפאזון על כמה ילדים יש לכם, וכמה פעמים בשבוע אתם שוכבים. התשובות היו מגוונות ומלאות הומור מריר. "בשבוע? הצחקת אותי", "מה זה סקס?", "אם היית שואל כמה פעמים בשנה היינו מגיעים למספרים שלמים" וכולי. היה לי עצוב לראות את זה.
אין ספק שהמצב היום שונה מהמצב כשהיינו רווקים. אבל זה שטחי להסתכל על הסקס לבד. הכל השתנה.

לא יודע עליכם, אני מבלה את רוב הזמן כזומבי. חוסר שינה כרוני, עיגולים שחורים מתחת לעיניים, עם ימים שמתחילים בבכי של תינוק בחמש בבוקר, ודקת השקט הראשונה היא האויר שאני לוקח בשמונה בערב, כשיהלדים סוף סוף ישנים ואפשר להתחיל לסדר את הבית. למי יש זמן, כוח, אנרגיה למשהו בכלל?

אני שוקל יותר מאי פעם, אני מוזנח פיזית, טיפה כרס וראש מלא דאגות. כבר זמן ארוך שהחיים הם מאבק להצליח למצוא כמה דקות של תקשורת עם האשה שאני אוהב. כשחיים כמעט כמו שני מנהלי פרויקט מותשים, למה בדיוק ציפיתם?

טיוטה רביעית של הפוסט שלי על סקס אחרי הלידה: 

היה לי שבוע לחשוב על זה. שבוע שלם, לפני שהפוסט צריך להיות גמור. עם או בלי קשר, השבוע היה לי שבוע נהדר. כשאתה במצברוח טוב, הילדים שלך מרגישים את זה, ומתנהגים אחרת. ילדים הם כמו מגבר. כשאתה לחוץ ועצבני, הם יטריפו את דעתך. כשאתה רגוע ושמח, הם עושים אותך מאושר. והאשה שלי, היא הרבה פעמים די אותו דבר.

אבל השבוע – לקחנו הכל בקלות. לא התרגשנו. הסתדרנו עם הילדים נהדר. גם אם קצת עייפים, לא נורא. פתאום מחייכים אחד לשני. עושים מחוות קטנות. צוחקים ביחד. שלא יהיה לכם ספק, לא כל רגע השבוע היה גן עדן, ושבוע הבא כנראה שיהיו עוד רגעים קשים. אבל השבוע, הצלחנו.

היא ואני, אנחנו באותה סירה, לטווח מאד מאד ארוך. כשהיינו שני צעירים חסרי דאגות היה קל מאד לקפוץ אחד על השני. היום, יותר קשה. אבל לא בלתי אפשרי. קל נורא לחרוק שיניים ולהתלונן. מבטים מאשימים זה בחינם. אבל תזכרו שניה כמה השקענו בהתחלה, בחיזור. בלהקסים ולהרשים את בני הזוג. אני יודע שאתם עייפים. אבל קחו רבע מזה, ותשקיעו בזה שיהיה לבני הזוג קצת טוב. שירגישו תשומת לב, אהבה, השקעה.

מסקנה? סקס זה כמו הבטן השטוחה שלכם. בגיל 20 זה בא טבעי. בגיל 37, צריך לעבוד על זה, אבל חשוב לזכור, שזה אפשרי.

.

כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

single-man-cartoon

.

Sex after childbirth and other myths. 

My post about sex after childbirth, 1st draft: 

I can't really talk about things I have no experience about. Have a good day.

My post about sex after childbirth, 2nd draft:

Sex after childbirth, Santa Clause, Snow White and Justin Beiber are walking down the street and see a $100 bill.Who picks it up? Justin Beiber, as the other three only exist in fairy tales.

My post about sex after childbirth, 3rd draft:

I find this subject hard to discuss. From the moment we were asked to write about this, I kept pushing it back. A few days ago someone asked in a fathers group in Facebook "How many kids do you have and how many times a week do you have sex?" The answers were varied, and full of dark humor: "Times a week? Funny.", "What is sex again?", "If you asked how many times a year, I could talk about whole numbers". You get the gist of it. It was very sad for me to read.

There is no doubt that things are not the same as they were when we were young bachelors. But it is very shallow to look just at sex. As everything is different.

I don't know about you, but I spent most of my time like a zombie. Chronically sleep deprived, dark circles under my eyes, with long days that start at 5 am with a baby crying, and my first deep breath is at 8 pm, when the kids have gone to sleep and we finally have time to start organizing a messy house. Who has time, energy, willpower to do anything at all?

I weigh more than I ever did. I neglect my appearance, have a bit of a beer belly and a head full of worries. For a long time now my life has been a struggle to find a few quiet moments of quiet to talk with the woman I love. When the two of you are living like two overworked project management, what do you expect?

My post about sex after childbirth, 4th draft:

I had a whole week to think about this, before this post was due. With or without a connection, this has been a really good week. When you are in a good mood, your kids feel it, and behave amazingly. Kids are like an amplifier. When you  are stressed and grumpy, they will drive you up the wall. When you are calm and happy, they will fill you with joy. And my wife, she is sometimes the same.

But this week, we took it easy. No stress. The kids were great. We may be a bit tired, but its not that bad. Suddenly, we are smiling to each other. Doing small gestures for each other. Laughing together. Have no doubt – Not every second was blissful. And next week will have its pitfalls too. But this week, we pulled it off.

She and I are in the same boat, for the long run. When we were young and careless, we found it very easy to jump on each other. Today it is not that trivial. But it is not impossible. It is really easy to be grumpy, to complain, to feel neglected and resentful. Accusing looks are for free. But remember for a moment how much energy we spent at the beginning – courting each other, trying to impress and charm. I know you are tired, but take just a fraction of that energy and use it to make your better half feel good. Appreciated. Loved.

Bottom line? Sex is like your flat belly. When you are 20, it comes with no effort. When you are 37, you need to work at it. But keep in mind, it is achievable.

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

 

שקרים קטנים

אני באמת מנסה ללמד את הבן שלי לא לשקר. ואני עושה את זה ע"י דוגמה אישית נהדרת. להלן מילון מקוצר לכמה דברים שהוא שומע ממני על בסיס כמעט יום יומי:

  • "נגמרה הבטריה" – לא, אין לי כוח שתשחק עוד קצת עם האייפון/אייפד/הצעצוע המעצבן שסבא קנה ועושה המון המון רעש.
  • "זה אוכל רק לגדולים" – דוד שלך הביא לי את הדבר הזה שאני ממש אוהב מארצות הברית, נשארו שלושה, ואתה תעריך במבה באותה מידה, אז לך מפה.
  • "זו שתיה רק לגדולים" – תקף כשזה ויסקי, אבל אני גם לא רוצה שתתרגל לשתות קולה. Do as I say, don't do as I do
  • "הספארי סגור היום" – אני יודע שזה כיף, אבל אנחנו כבר מכירים את כל הזברות ברמת שם פרטי.
  • "גם אבא ואמא הולכים לישון עכשיו" – בהנחה שלראות פרק של "משחקי הכס" עם פופקורן זה לישון. האמת, שככל שעובר הזמן, זה פחות ופחות שקר. השבוע קרסתי פעם למיטה בשמונה וחצי.
  • "אני לא יודע איפה הטושים שלך" – אני יודע בדיוק. הם מעל המדפים במטבח, מאחר וסגול מקושקש הוא לא בצבע האהוב עלי לקירות בסלון.
  • "אם תאכל יותר ממתק אחד ביום יהיה לך כאב בטן" – הוא כבר הוכיח מדעית ביום ההולדת האחרון של חבר מהגן שהבטן שלו עמידה גם בקילו מאתיים של סוכר מרוכז עם צבע מאכל, אבל בינתיים הוא עדיין מאמין לזה
  • "ווואאאאאאאו איזה ציור יפה!" – אז כנראה שהקשקוש הזה שדומה לקשקוש הקודם ולזה שיבוא עוד מעט לא יהיה תלוי במוזיאון תל אביב, אבל חייבים לפרגן, לא?
  • "כמה שהתגעגעתי אליך!" – טוב, לא להחמיץ מבטים. באמת התגעגעתי. ואז התחבקנו. ועכשיו אני מתגעגע לשקט, לסלון המסודר, ולהתכרבל בשקט עם אמא שלך בסלון. ככה זה.
  • "כוווולם מורידים נעליים כשנכנסים הביתה" – או לפחות כל הזאטוטים שמנסים להבריח הביתה את הרגז החול מהגן בתשלומים. ראו תמונה של הברחה מממוצעת שנתפסה סמוך לגדר המערכת.

מה איתכם? גם לכם יש כאלה? לשתף לשתף לשתף!

.

כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

photo

Little Lies

I am trying my best to teach my son not to lie. I do that by providing an excellent example. Attached is a short dictionary to some of the things I tell him on a daily basis.

  • "The battery is dead" – No, I really don’t want you to play some more with the iPhone/iPad/annoying toy grandpa got you that makes that nagging noise.
  • "This food is only for grownups" – your uncle brought these Twinkies all the way from the USA, I have only 3 left, and you will appreciate a biscuit just as much. Now go away.
  • "This drink is only for grownups" – completely valid when I am having some whisky, but I also don't want you drinking too much Coke. Just do as I say, don't do as I do.
  • "The Zoo is closed today" – It is not, and the Zoo is fun, but at this point we know each and every zebra on a first name basis.
  • "Mommy and Daddy are also going to sleep now" – Assuming watching an episode of Game of Thrones with some pop-corn means sleeping. Actually, this one becomes less of a lie as time goes by. I am so tired, I actually crashed into bed at 8:30 last week.
  • "I don’t know where your crayons are" – I know exactly where they are. On top of the cupboard in the Kitchen, as scribbly purple is not my favorite color for the living room walls.
  •  "If you eat more than one candy a day your tummy will hurt" – His friend's birthday party 2 weeks ago scientifically proved that his tummy can perfectly manage about a kilo of condensed sugar and artificial coloring, but as long as he keeps buying this excuse, I will keep using it.
  • "Wooow! What a beautiful drawing!" – Most probably this scribble, that looks just like the one that came before, and the one that will follow in a minute will not be hanging at the Tel Aviv museum of art, but you have to be supportive, right?
  • "I missed you so much!" – Ok, don't give me that look. I did miss him. And then we hugged. And now I miss the quiet, and the organized living room, and cuddling quietly with mommy quietly on the sofa.
  • "Everyone takes off their shoes when they get home" – Or at least all those that are trying to smuggle the sandbox from daycare one shoe-full at a time. Attached is a photo of a bust made yesterday, just near the house perimeter.

How about you? Got any of these? Share!

 .

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

מכתב גלוי לחברי כת האייפון

בוקר טוב חברים. אני אומר בוקר טוב כי השמש זורחת, למרות החדשות של אתמול.

רציתי לנחם אתכם. לומר לכם שזה לא כזה נורא. שלמרות שהייתם בטוחים שאתמול בערב יגיע המשיח (המשיח הזה, דגם 5, שיתחלף מיידית בדגם הבא) החיים ממשיכים. הם ממשיכים ואפילו, ייתכן שטוב יותר ממה שחשבתם.

תחשבו על זה לרגע. בחיים בכלל, וודאי בעולם של אפל, הציפייה הרבה יותר חשובה מהרגע בו היא מתגשמת. כמה זמן חיכיתם לאייפד, רק בכדי שהוא יוחלף תוך יומיים באייפד 2? בעוד הציפייה נמשכת עוד ועוד, ומרגישה כמו נצח, יש בה משהו מתוק מאד. השתוקקות, תאווה, פנטזיה על פיצ'רים אפשריים. את זה קיבלתם עד עתה, ולמעשה, אפל נתנו לכם ליהנות מהתאאוה הזו עוד קצת, עד ההשקה הבאה. אבל הם לא השאירו אתכם בלי כלום. למרות שעוד נשארה הציפייה, יש לכם דגם חדש שאפשר לרוץ ולשדרג, ולהתענג כשאנשים יראו ברחוב את הפס הנוסף מעל הרמקול שאומר שלכם, ורק לכם (לפחות ליומיים הקרובים) יש את האייפון 4S, ולתת לכל פשוטי העם עם האייפון 4 להתבייש.

למעשה, המצב לא כזה נורא. ואם תראו איזה חב"דניק בדרך, מבטו משתוקק לביאת המשיח, חייכו אליו. בניגוד אליכם, הוא לא מקבל את מושא ההשתוקקות שלו בכל מאי מחדש.

.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

iphone-cartoon

An open letter to the members of the Iphone cult.

Good morning. and I say Good morning because the sun is still shining despite yesterdays news.

I wanted to console you. To tell you that things are not so bad. That despite the fact that you were expecting the coming of the messiah (well, this messiah, version 5, to be immediately replaced with the expectation for messiah v6) life will go one, and perhaps things are better than they seem.

Just think about it for a minute. In life in general, and with Apple even more so, the expectation is in many ways better than the moment of realization. How long did you wait for the Ipad, just to see it replaced in a heartbeat with the Ipad 2? Expectation feels like it never ends. Like time crawls, and there is something very sweet about it. Dreaming, wanting, desiring what you will have. Fantasies of exotic features to come. You did in fact get this from Apple for moths and now, you get to do that a bit more, until the next big launch. But they did not leave you empty handed! While you can still keep dreaming and wanting the Iphone 5, you can still run to the store and upgrade to the Iphone 4S. You can then walk the streets proud. Knowing that all that see that tiny line above the speaker, that sets you apart from the owners of a plain Iphone 4. You can look them in the eye and see them cower in shame. Well, for at least a few weeks.

So cheer up. And if you see a member of Chabad, smile to him. After all, his messiah does not come and make him blissful anew every Apple convention.

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

איך כמעט נחטפתי ע"י חייזרים

היה זה יום רגיל, ונסעתי לאיזור הרצליה לפגישת עבודה. יצאתי מהפגישה איך שהתחיל להחשיך. יצאתי מהעיר, ונסעתי לכיוון איילון. בעודי חולף על פני קניון שבעת הכוכבים, שמתי לב שהרמזור שמעליי שהיה ירוק, מחשיך. עבר לי בראש איזה מזל יש לי, כי עוד שניה יהיה פה בלאגן מטורף עם הרמזור הכבוי, ונכנסתי לצומת.

עוד באמצע הצומת, כל הרמזורים בין שבעת הכוכבים לאיילון נכבו להם בבת אחת, שתי שניות אחרי הרמזור. ומייד אחר כך – האופנוע נכבה באמצע נסיעה.

ככה העולם נכבה סביבי. מצאתי את עצמי תקוע באמצע כביש חשוך, עם טוסטוס שלא מתניע, כמו בכל הסרטים. טוב, למזלי, היתה לחייזרים בעיה בתכנית שלהם, כי הם לא כיבו את המכוניות מסביב. אז בניגוד לשאר הסרטים, מכוניות עוד נסעו לידי. אולי בגלל זה הם ויתרו והשאירו אותי שם על הכביש, בחושך, עם מנוע שלא נדלק. פשוט המכוניות מסביב.

אז ניצלתי, ורק היה ממש מבעס לקחת את הטוסטוס למוסך.

alien-abduction

לשמחת העולם החופשי, אני עוד פה. אבל רגע ברצינות – רמזור, אורות כביש, טוסטוס, הכל תוך 3 שניות – פאקינג משונה…
.

כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

רובו-גיישה

יש לי אהבה גדולה ליפן. לפילוסופיה שלהם, לאמנות שלהם, לאסתטיקה שלהם, וכמובן – לטירוף הפסיכוטי לחלוטין שלהם כעם. אני מוקסם מהזן בודהיזם, מחשבה עמוקה ומרתקת. אני מכור לאסתטיקה המהממת שלהם, אם זה ציורים, גני הזן, או הקליגרפיה שלהם. בין השאר, הם הביאו לנו יצירות מופת קולנועיות רבות. אם לא ראיתם את "הנרקוד" (המקורי, לא החידוש ההוליוודי) אתם לא יודעים מה זה קולנוע רגיש, עדין ויפה.

בשיטוטי באינטרנט אני לפעמים נתקל בדברים מדהימים. הפעם, סרט קולנוע. הסרט יפני, ואין מילים לתאר כמה הזוי הוא הולך להיות.

צפייה בטריילר היא לא לבעלי לב חלש, ורצוי לא בעבודה. ולא ליד חברים.

אם אפשר – בבונקר תת קרקעי, עם הדלת נעולה, ואזניות.

אני אישית התקשיתי לנשום מרוב צחוק. רגע השיא? הגיישה רובוטריק? השרימפס המטוגן?

[gv data="Dp-6tyLDgxI"][/gv]
(לינק ישיר לסרט)

הזוי

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.