The Soapbox

שנתיים וקצת שאני כותב בבלוג. סקרתי רעיונות מופשטים פילוסופיים, פוליטיקה, הומור, ונתתי את ליבי. שנתיים שלפחות פעם אם לא פעמיים בשבוע אני נותן את ליבי לטקסט הכתוב.

פעם אחת אני בבדיחות הדעת כותב פוסט עם כותרת טיזרית. יותר ממחצית התנועה באתר שלי בשבועיים האחרונים היא גולשים שחיפשו דברים על פאמלה אנדרסון. אנשים שמקלידים "בריטני ספירז סקס" הכפילו את התעבורה באתר שלי. ויש לי הרגשה שהם לא נשארים לקרוא את הפסוטים.

צר לי לאכזב את כל מחפשי הציצים. ותפסיקו לזבל לי את הסטטיסטיקות!!! אאאההההה

משהו בכל אופן למי שטרח וביקר:

שבוע טוב לכולם.

השבוע אתר פייסבוק שינה את המנגון שמציג לך עידכונים מחברים. מרבית המבקרים בבלוג הזה עד לתחילת השבוע היו אנשים שראו בפייסבוק שאני מעדכן את הבלוג ונכנסו. בתחילת השבוע פרסמתי פוסט חדש בבלוג, וכמעט איש לא נכנס. ייתכן, שפשוט והנושא לא עניין איש, ייתכן שכל קוראיי נסעו יחד (במכונית או באוטובוס אתם שואלים?) לטיול, או לא יודע מה. אבל אני די משוכנע שזה בגלל הסיבה שציינתי. פתאום, לרוב חבריי בפייסבוק, אין יותר עידכונים ממני על פעילויותיי, ולכן התנועה לבלוג נפלה.

אם בלוג מפרסם ביער ואין מי שיקרא אותו, האם נשמע צליל?

אז כבר היה פה פוסט בעבר על האם חשוב שיהיו הרבה קוראים. לפעמים לא, לפעמים כן. כשאני חושב שיש לי משהו חשוב להגיד, הייתי רוצה שהרבה אנשים ישמעו. או יקראו.

כששאלתי איך אני מחזיר את קוראיי אלי, ענו לי בין השאר לכתוב על פורנו. מן הסתם אני לא יכול להשתמש בכותרת כמו של היום כל פעם…

בכל מקרה הבלוג ממשיך. אין יותר פייסבוק שיספר לכם מתי יש פוסט חדש, אז אתם מוזמנים להוסיף את האתר למועדפים, או להירשם ולעשות מנוי עליו, אם ב RSS ואם במייל. תהליך ההרשמה פשוט, וקצב העידכונים לא מאיים.