קצת נרעש
אני קצת נרעש.
בדרך חזרה הביתה, בעלייה על איילון (בירידה לאיילון?) נסעתי לי לתומי. פתאום אני רואה באמצע הכביש שוכב לו גלגל. עקפתי אותו, ופתאום, מאחורי הסיבוב מופיע לו אוטו חונה באמצע הכביש, שברור לגמרי שממנו נפל הגלגל (הרזרבי, לא כזה דרמטי). סטיתי מהר לכייון השני, כדי להספיק לעבור גם את המכונית, אבל היה קצת צפוף כי היה גם אוטו משמאל.
ממש הספקתי לחשוב את תחילת המשפט "רק שלא יפתח את דלת הרכב שלו עכשיו" וזה בדיוק מה שקרה.
ברקס מטורף, שבירה חזקה שמאלה. האופנוע לא היה מבסוט, אבל הצלחתי להמנע מלהתרסק על הדלת והבחור. האופנוע נפל ואני איתו.
אאוץ'. יותר מכל דבר אחר, זה היה מבהיל. פחדתי להתרסק על הדלת שלו, ומאד פחדתי מהרכב שמאחורי, שלא יעשה ממני פיתה כשאני נופל.
האופנוע אפילו לא נשרט. אני מתחתי קצת שרירים מהתנועה הלא ברורה בה נלחמתי שהאופנוע לא ייפול על הכביש, ואז ליפול בעצמי. המכסה של הדלק כנראה לא היה סגור טוב, והתיק שלי מריח כמו בקבוק מולוטוב. סה"כ, יצאתי ממש בזול.
מזל שנסעתי לאט ובזהירות. מזל שהנהג אחרי היה ערני.
אבל זה עושה לך חתיכת טלטלה. הגעתי הביתה, ופשוט נשכבתי על הספה לנשום. אתה חושב על כמה קל זה יכול להיות להתרסק. לנסוע מחר לעבודה באוטו? נראה לי שכן. למרות הפקקים.
כשעשיתי את הרשיון, ידעתי שזה מסוכן. אבל אמרתי לעצמי שאני מספיק זהיר וטוב על ההגה שאצליח להמנע מתאונות ולהיות בטוח. מצד שני, אין כמעט רוכב שלא התרסק פעם. אולי זה היה התור שלי ועכשיו יהיה בסדר? לא רוצה לנסוע כל יום בקופסה מפח בפקקים עם כולם. זה לא יעיל, זה מזהם, זה מבזבז את חייך לאט לאט בפקק. אבל רוצה להגיע הביתה בשלום!
סעו בזהירות, ושימו לב למי שסביבכם. גם לדו גלגליים מותר לחיות…
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
האמת, מרשים. אבל המגדל מסיים את בנייתו בשיא משבר חמור בנדל"ן המקומי, והוא כנראה יישאר בודד עוד זמן מה, עם מעט מאד בניינים מארחים לו לחברה.
אני מאד אוהב בניינים גבוהים, בעיקר לעלות עליהם ולהשקיף על הנוף מסביב. לדעת שככה ציפורים וסופרמן רואים את העולם כל הזמן. אבל משהו בקריאת התיגר המדברית הזו מציק לי. משהו בלעשות הכל הכי גדול הכי יקר הכי לא הגיוני באמצע מדבר שומם שבו איש לא מסתובב כי כל כך חם.
