The Soapbox

כל הזמן הזה חייתי באשליה.

חשבתי שהבעיה היא הכיבוש. חשבתי שהבעיה היא זכויות האדם שנרמסות לעיתים. חשבתי שהבעיה היא התמודדות עם קונפליקט בן עשרות שנים, הבניה, המאחזים, עליית הלאומנות והגזענות. חשבתי אולי זה מחול הדמים שלא נגמר. חשבתי שזה פנאטים דתיים או סתם משוגעים שקובעים פה את סדר היום וגוררים אותנו לעוד ועוד אלימות.

בסוף השבוע, חשבתי לתומי שסטירת הלחי המצלצלת שהממשלה שלנו הגישה לביידן היתה הבעיה (הודעה על בניית אלפי בתים בזמן שהוא בא לפה לבקר בזמן שאנחנו כביכול בהקפאת בנייה). אבל טעיתי. הבעיה היא חוסר בהסברה.

בעוד שגריר ישראל בארה"ב אומר שאנחנו במשבר במערכת היחסים עם ארה"ב שכמוהו לא נראה זה 35 שנה, המדינה מגיבה בקמפיין הסברתי. זה לא שהאמריקאים כועסים על הבנייה. הם כועסים כי הם לא מבינים אותנו. עובדה: "הקונסולים התבקשו להבהיר כי לישראל לא היתה כל כוונה לפגוע בסגן הנשיא ביידן וכי מדובר בתקלה של פקידים זוטרים במשרד הפנים שנבעה מחוסר תיאום בין משרדי ממשלה." איזה פשוט, כל טמבל יבין שזה כל הסיפור. אין באמת על מה לכעוס.

הבעיה, רבותי, אינה מעשים אלא מילים. עובדה. אייפא"ק, השדולה היהודית אמרו אתמול "ההצהרות האחרונות של ממשל אובמה בנוגע ליחסים בין ארה"ב לישראל מעוררות דאגה חמורה, אייפאק קוראת למששל לנקוט אמצעים מיידיים כדי להפיג את המתח עם המדינה היהודית". אייפאק רוצה שהממשל יפיג את המתח שכן הבעיה פה היא הדברים, המילים הזועמות של הממשל. לא הבנייה. לא המקלות בגלגלים שאני ראיתי בפני כל התקדמות מדינית.

בכתבה נאמר עוד שפול ריכטר מלוס אנג'לס טיימס כתב ש"ההחלטה גררה ביקורת מוושינגטון בלשון שאפילו איראן וקוריאה הצפונית זוכות לשמוע לעתים רחוקות בלבד". אבל אני רגוע. אחרי שתי עונות של הריאליטי "השגריר" שעשינו פה, אנחנו מסודרים בהסברה. כל זמן שחששתי שהבעיה היא שהמדינה שלנו יצאה מדעתה, ואנחנו צריכים לפעול, הרי שהיתה בעיה. לפנות התנחלויות, לעשות משא ומתן מדיני, לחתום על הסכי שלום, זה בלאגן.

איזה מזל שאני טיפש, ושכל מה שצריכים זה הסברה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

הנה נושא שמפריע לי הרבה שנים, אבל עכשיו סוף סוף קיבלתי את הדחיפה לכתוב עליו.

כשהייתי בן 16 בערך, ארגנו בבית הספר שלי משלחת לפולין. היה לי ברור לחלוטין שאני נוסע. כשכמעט לא התאפשר שאסע, הייתי על סף דמעות. איך יכול להיות שתהיה משלחת לפולין, בעקבות השואה, ולא אלך. צעיר, ציוני, חדור אהבת מולדת, איך ייתכן שאני לא אגיע לראות את המחנות, ושאר אטרקציות.

אז נסעתי. שבוע, עשרה ימים, אלהים יודע כמה זה ארך. מאתר נוראי אחד לשני, ממקום זוועה אחד לשני. הלכנו ובכינו, הלכנו ודמענו, מנסים לחזק אחד את השני כשיכולנו מסיפורי האימה שבאו אלינו מכל עבר, אם מהמחנות עצמם, אם מהסרטים שהוקרנו או מהסיפורים של ניצולי השואה שליוו אותנו. ללא הפסקה, מבול של סיפורים תמונות וסרטים על אחת התקופות הכי אפלות ונוראיות בהסטוריה.

רגעים של "שקט" מהאימה היו בלילות, שם התפרענו במלונות, בנסיון לפרוק קצת מהזוועה שמילאה את הלב, או בחצי היום החופשי בוורשה - שופינג מטורף באווירת שואה.

מאיפה ילד בן 16 אמור להבין בכלל מה נוחת עליו במצב כזה? חשבתם פעם שאולי ילדים בבית הספר לא אמורים לעבור חוויה כזו נוראית? אני באמת לא מאמין שלמישהו מהילדים שהיו איתי (או לי) היו הכלים להתמודד עם מה שעברנו. שנים אחרי הנסיעה הזו התחמקתי מכל יום שואה, מכל טכס זכרון. פשוט לא הייתי מסוגל לחזור לזכרונות הללו.

בנוסף - הטריף אותי המסר שלא הפסיקו לפמפם לנו באזניים כל הנסיעה. תראו איזה דברים רעים עשו לנו, ותבינו למה עם ישראל צריך מדינה, ולמה עם ישראל צריך צבא חזק, ולמה חייבים להתגייס לצבא. כן - הלוגיקה הפשוטה אומרת שאם מעשי זוועה קרו כתוצאה מלאומנות וגזענות, עלינו להפוך למדינה יותר לאומנית, שדואגת רק ליהודים. כל החבר'ה שם חזרו הביתה חדורי לאומנות ו"אהבת המדינה" שזה כמעט היה מפחיד. הרגשתי ששטפו לנו את המוח.  אני לא זוכר דיון אחד בכל הטיול על המסר האוניברסאלי שאפשר ללמוד מהשואה. שבני אדם נולדו שווים. שיש להתייחס לשונה, לחריג, למיעוט כבן אדם בדיוק כמוך. שלאומנות זה מסוכן, שאפליה זה רע. איש בכל המסע הזה לא אמר את האמת הפשוטה - בני אדם חוללו את הדבר הזה, אנשים כמוני וכמוך. לא מפלצות, לא חייזרים. וכמו שזה קרה להם, זה יכול לקרות שוב. שלנו יש אחריות גדולה לשמור שזה לא יחזור. אבל שלא יחזור לעולם, לא רק לעם ישראל.

אז אולי הבנתם, בעדינות, בין השורות, שיש לי בעיה עם תעשיית השואה הזו. קשה לי להבין מה הדיבוק לשלוח ילדים קטנים לחזות בזוועה. זה עושה צלקות. ובייחוד כשהמסרים שעוברים שם כל כך מעוותים. אני ממש לא חושב שיש לשלוח ילדים לפולין. חכו שיהיו בני 25, שיעברו צבא, אוניברסיטה, שיהיו קצת יותר בוגרים ויותר בני אדם. אם בכלל.

ועכשו, השבוע, קראתי שיאיר לפיד עזר לתלמידיו לארגן עצומה שמשרד החינוך יממן להם את הנסיעה לפולין. באמת? זה מה שצריך? במשאבים המוגבלים שלנו, האם לשלוח את כל ילדינו למסע שואה זו העדיפות העליונה? את האנושיות שצריך ללמוד אפשר ללמוד גם ממסעות פה בארץ. אני לא חושב שהנוער שנוסע לפולין חוזר עם יותר הבנה של מה זו אנושיות. של מה זו סובלנות. עם יותר קדושה לערך השוויון.

כאילו - בחייאת. תמונה קבוצתית מגניבה מתחת לשער אושוויץ? לא נראה לכם מוזר?

אני יודע שזה נושא קונטרוורסיאלי. אבל בחיי, אנחנו צורבים בילדים שלנו חוויות אימה בצורה תעשייתית, ומשתמשים בזה כמנוע לשטיפת מוח לאומנית. לא הגיע הזמן לשקול את זה מחדש?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

אתמול פספסתם את התקרית הדיפלומטית הכי לא נעימה ביחסי ארה"ב ישראל בהרבה זמן. דני איילון, סגן שר החוץ למי שלא יודע, החליט להחרים משלחת של חברי קונגרס אמריקאים שבאה לארץ. מסתבר שאנשיו גם פעלו למנוע פגישות שלהם עם אנשים במשרד ראש הממשלה. זאת כיוון שבאו בחסות/בליווי ארגון בשם J Street - ארגון שמתאר את עצמו כפרו ישראלי ופרו שלום. כן, פרדוקס שכזה.

הארגון כבר זכה לבוז ויחס רע מהממשלה שלנו בעבר, ועתה איילון מגדיר אותם כארגון אנטי ישראלי, ומחרים משלחת חברי קונגרס שהם ארגנו. חברי הקונגרס ארגנו מסיבת עיתונאים בה תקפו את איילון בחריפות.

התגובה הראשונה שלי היא שהאיש הנוראי הזה צריך ללכת הביתה, להסגר בחדר, ושאיש לא ייתן לו לדבר בציבור יותר לעולם.

ואז אני נזכר בשיחה שהיתה לי פעם עם חבר, כשההתמודדות על משרת הנשיא היתה בכותרות. בין האנשים שהוזכרו כמועמדים היה אמנון רובינשטיין. אמרתי לחברי שהלוואי והוא ייבחר. אדם משכיל, אינטיליגנטי, חכם, בעל דעות שמוצאות חן בעיני, יודע להתבטא, אבי חוקי היסוד בכנסת. ייצג אותנו בכבוד. מצד שני, משה קצב. בור, מגעיל, מעצבן, לא יודע אנגלית, אלים וגס, ואפילו עבריין מין (עדיין צריך לומר לכאורה?).

ולבסוף הגענו למסקנה, שאין זה מן ההוגנות למנות אדם כאמנון רובינשטיין לנשיא, שכן זה יהיה מצגת שווא כלפי העולם, שיחשבו שזה העם שלנו. אם ממנים אדם כמו קצב, הוא מייצג נאמנה את העם ולאיש לא יהיו הפתעות.

אז אולי איילון מתאים לתפקיד, ואולי אף להיות ראש ממשלה. שלאיש לא יהיו הפתעות מה חושבים פה אנשים, ומי נמצא פה. העובדה שלא מזדעקים פה על ההתבטאויות שלו, העובדה שמקבלים את זה שהאיש הורס את יחסי ישראל עם העולם, ומבטא דעות נוראיות, אומר שכנראה שלא סתם הוא נבחר.

יאללה. את טורקיה לא צריך, מה אנחנו צריכים מדינה מוסלמית שידידותית לנו, אבל ארה"ב, לא חראם?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

מערכת היחסים שלנו עם טורקיה היא סיפור מעניין. מדינה מוסלמית גדולה שמוכנה בשמחה להיות איתנו בקשר הדוק. תיירות משגשגת, סחר, יחסים דיפלומטיים, אפילו סחר בנשק. השלום הכי חם שדימיינו עם מצרים וירדן לא מתקרב למה שקורה עם טורקיה על אמת.

משהו פה כנראה לא בסדר. הם העיזו לתת לתכנית טלוייזיה לצייר אותנו באור שלילי. אני תוהה, איך הממשלה שלנו היתה מגיבה אם מדינה כלשהי היתה דורשת להסיר תכנית טלויזיה ישראלית מערוץ שתיים? הרי לממשלה אין כזה מנדט. חופש הביטוי, וכל השטויות האלה.

אז איך ממשל נאור, מתקדם, ונבון פותר את הבעיה?

כזכור, שיחת הנזיפה התקיימה על רקע הנחיה מפורשת של שר החוץ אביגדור ליברמן ורצון להשפיל את השגריר הטורקי. בסיום הפוטו-אופ שבתחילת הפגישה עם השגריר אמר אילון לצלמים בעברית: "שימו לב שהוא על כסא נמוך ואנחנו על כסאות גבוהים, שיש רק דגל ישראל על השולחן ושאנחנו לא מחייכים".

כן רבותי. הוא יושב על כסא נמוך יותר. והם לא מחייכים. הם יצאו גברים כמו ארנולד שוורצנגר. הם הראו לו מה זה. אני בעל כורחי נזכר בימי הרחוקים בבית הספר היסודי. היה שם ילד מעצבן שהיה מציק לי ותוקע לי אצבע בפנים, קרוב קרוב אבל לא נוגע, ורק אומר "לא נוגע לא נוגע לא נוגע". זה היה מציק נורא.

להתנהגות הבוגרת הזו היה מחיר, וטורקיה הודעה שלא משפילים שגריר שלה כמו בגנון. התנצלויות כאלה ואחרות הוחלפו, אבל אין ספק שככה מנהלים מערכת יחסים עם מדינה קרובה ושותפה איזורית חשובה.

למה לעזאזל הדני איילון הזה לא הולך הביתה??

מצד שני - מינינו שר חוץ חזק. הוא שם להראות לעולם איזה גודל של צ'ופצ'יק יש לנו. ביקשתם, קיבלתם.

מה בתמונה היום? תושבי כפר פלסטיני מפגינים הפגנה לא אלימה נגד הפקעת האדמות שלהם לטובת התנחלות. חיילים באים. רימוני הלם, כדורי גומי, מכות. הפלסטיני שואל למה הם מגרשים אותו מהאדמה ששייכת לו. חבורת מתנחלים מצטרפים לבלאגן ומשליכים אבנים. החיילים לא מתערבים. כמעט צחקתי באירוניה לראות את המתנחלים מכסים את ראשם בבדים בעודם משליכים אבנים, כמה "פלסטינים" הם נראים. לקינוח, חייל צה"ל, קצין, במדים, מסביר שלהגן על פלסטינים זה בגידה במדינה ועל זה יש גזר דין מוות.

כל זה בשלוש דקות בחדשות ערוץ עשר. פריים טיים.

ותסער הארץ ארבעים שנה? הצחקתם אותי. טוב שמישהו שלח לי לינק בפייסבוק. את הכותרות הראשיות בעיתון פספסתי כנראה.

לי הכתבה עושה בחילה. ועדיין, חייבים לראות כדי להאמין. אגב, לעמוד השדרה המוסרי שלנו שלום. הצבא המוסרי במדינה מתנער מדבריו של הקצין. עכשיו הכל בסדר.

אני משתדל לא לכתוב על דברים כאלה פה, ולפעמים אני פשוט בוער. אני רוצה שכולם יראו, ומסרב להאמין שמי שרואה סרט כזה נשאר אדיש, מסוגל ללכת לבית קפה כאילו כלום. מה שקורה בסרטון הזה מנותק מכל דיון של ארוחת יום שישי על יש או אין פרטנר. אין שום צידוק למה שרואים שם.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

14 שנה עברו. וי איך שהזמן טס. כמעט שפספסתי השנה את התאריך. מזל שהדליקו נר בכניסה לעבודה.

אנשים נחלקים לכמה קבוצות ביחסם ליום הזה. חלקם נהנים לדשדש בסנטימנטליות דביקה, מתגעגעים לאיזה עבר מושלם שלא באמת היה קיים. חלקם מזלזלים ביום הזה, מייחסים אותו רק לשמאלנים, שלא לדבר על אלה שמצפצפים עליו כי רבין היה בוגד.

קשה לי להתחבר לקבוצות הללו. קצת כמו כמה ימים אחרים שיש פה, אני חושב  שרוב האנשים מפספסים את המסר החשוב של היום הזה.אולי כי הכל מעורבב. זהו יום אבל על תהליך השלום, שנרצח יחד איתו. אבל זה גם יום אבל על אובדן של אדם מיוחד, ועם כל זה, יום זכרון להירצחו של ראש ממשלה בישראל.

לפחות על הסעיף האחרון הזה, כולנו צריכים לחשוב קצת. להפנים, שנציג של העם הנבחר, החליט להרוג ראש ממלשה נבחר, בגלל קידום אג'נדה פוליטית.

יש לנו לא מעט אנשים במדינה, שמסרבים להכיר בסמכותה. מסרבים להכיר בחוק, ורואים בו משני לחוקים שלהם. אם אלה חוקי המוסר הפנימי שלהם, או של התנ"ך. כמו כל דבר, יש פה טוב ורע, חיובי ושלילי. המצפון הפנימי שלנו הוא דבר כל כך חשוב למשל כשאתה חייל בקרב. לא סתם אנחנו מייחסים כל כך הרבה חשיבות לפקודה בלתי חוקית בעליל, הרי זה מה ששומר עלינו ועל חיילינו מלהפוך לרובוטים, ושולל מאיתנו את התירוץ של חיילי הנאצים, "רק מילאתי פקודות".

מצד שני, אי אפשר שיהיה פה כאוס. אי אפשר שכל אחד יחליט מה הוא מקבל ומה לא, מספר החוקים. מתי לציית (כשהמדינה מעניקה לך תקציבים למשל) ולא, כשהיא מפנה התנחלויות. איך מוצאים את השביל הנכון הזה? איך מאפשרים לאדם לסרב כשהחוק דורש פשע, ומצד שני, לשמור על חברה שפויה?

הולך ונבנה לנו קונפליקט, שיתפוצץ יום אחד. אנחנו מאפשרים לחברה שלמה בתוכנו לחיות כאורחים. וכשיבוא היום (אמן ואמן) וסוף סוף נגיע לפינוי, לפרידה, לחלוקה של הארץ, המטען הזה יתפוצץ. קיבלנו תמרור אזהרה בולט, באיזו קלות מוכנים אנשים בתוכנו לשבור את הכללים.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

הבוקר בגלי צה"ל פורסם שבמסגרת מאבקו של נתניהו בדו"ח גולדסטון, הוא מנסה ליזום שינוי בחוקים הבינלאומיים שיתאימו לתקופה של טרור, כהגדרתו.

כן שמעתם נכון. ההגנה של נתניהו, בנסיון להציל את מעמדנו הבינלאומי, היא לטעון שהחוקים נוקשים מידי וכדאי לרופף אותם קצת.

פעם אמרו שעליך להיות לא צודק אלא חכם. מילא היה מציע נתניהו את ההצעה הזו בימים הטובים של הבוקר מטקסס, ג'ורג' בוש, שגם ככה ראה לעיתים בחוק הבינ"ל יתוש מטריד (מישו אמר גוואנטנמו?). אבל עכשיו שאובאמה בשלטון, מר נתניהו פספס את הרכבת. ליוזמה כזו אין סיכוי לעבור, והוא סתם מצטייר רע מאד. אני לא חושב שאפילו בוש היה מעיז להציע בקול רם לעשות רביזיה באמנת ז'נווה.

התגובות לא איחרו לבוא. ראש מכון הבינלאומי לחקר פשעי מלחמה בהאג אמר שאם נתניהו מבקש לשנות אותם, הרי זו כמעט הודאה בכך שהוא מפר אותם. הוא המשיך והסביר שאם אתה אומר שהאוייב שלך רשע, ומפר את החוקים, מה שנתניהו מבקש הופך אותנו להיות כמוהם. והוא צודק בזה. אנחנו באמת רוצים שינוי שירשה לנו להטיל פצצות על שכונות מגורים? מה הוא מבקש בדיוק? לא חשוב שזה הגיון קלוקל. קשה לחשוב איך אפשר להצטייר יותר גרוע.

מה אתם אומרים? משנים את אמנת ז'נווה? שלחו SMS ותזכו במכונית.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

כותרת בעיתון הבוקר פשוט חייבה פוסט. המתנחלים בהתנחלות "חשמונאים" מתלוננים שהגז המדמיע שצה"ל משתמש בו מידי הפגנת שישי בכפר נעלין מפריע להם.

"אם רוצים בערב שבת לצאת ליהנות מהגינה, זה פשוט בלתי אפשרי מפני שיש ריח חזק בחוץ"

אני חייב, אבל חייב לשים את התמונה בה השתמשו בכתבה. (עיתון הארץ - אם זה מפריע אנא אמרו לי ואסיר אותה)

כל הערבים האלה, עם ההתנגדות שלהם לגדר, ובכלל, כל ההתנגדות לכיבוש ולמפעל ההתנחלויות, באמת מפריעה למנוחת השבת. אני מסכים. אני מבקש, בכל לשון של בקשה מתושבי נעלין להקדים את ההפגנה, שלא תפריע למנוחת השבת. ככה בונים שכנות טובה? ככה אתם רוצים לעשות שלום?

"זה היה מקום שקט, היה נעים לגור כאן", אומרת אסנת גלד, תושבת חשמונאים זה 20 שנה, "אבל מאז שהתחיל הבלגן, הכל השתנה".

גברת גולד, אני חושב שגם תושבי נעלין חושבים שהיה פה יותר נעים לפני שהתחיל הבלאגן.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.