The Soapbox

הלכתי אתמול לראות עם אורלי את "אני אגדה" ביס פלנט.

כמה דברים:

1. אני אגדה? אני יודע שקשה לפעמים לתרגם. אבל לפעמים עדיף להיות קצת יותר יצירתיים. נשמע כמו איזה ילד מפגר. אין בשם הזה שום דבר. יבש ומשעמם.

2. יס פלנט - קומפלקס מדהים. יש להם אולמות חדשים ויפים, עם מסכים פשוט ענקיים. זו חווית קולנוע אמיתית ואיכותית. אני נהנה מסרטים שם הרבה יותר מאשר בסינימה סיטי. אולי זה גודל המסך. אולי זה העובדה שלהכנס לשם זה לא כזה קרנבל של מיליוני אנשים. אבל זו גם הבעיה. תמיד ריק שם. לי זה כיף, אבל אני מקווה שהם לא יסגרו, בייחוד לאור העובדה שככ הרבה קולנועים בעיר נסגרו לאחרונה. (בלי הרבה כותרות גם "פאר" סגר את שעריו המחלידים והפך ל"סופר באבא" משודרג.

3. הסרט. אלהים. איזה סרט. אני בכלל לא מדבר על התמונות המדהימות של היו יורק נטושה ומעלת עשבים. כל מי שחי ואהב את העיר הזו מצטמרר. אבל הוליווד הלכו ועשו סרט חזק, מזעזע, שבמקום לירות בזומבים, ולתקוע שורות מחץ, ויל סמית מככב כאיש שבור, אומלל וכואב, על סף אבדן שפיות, שמראה לכולנו כמה אנחנו קשורים למארג האנושי. במקום לשבת על ערימות של זהב, ולחגוג בגלידרייה נטושה, מראים לנו אותו נכנס לספריית הוידאו להחליף סרט, ומדבר עם בובות של חלון ראווה שהוא הציב כאנשים תמימים. הוא אפילו מתלבט אם יהיה לו אומץ לומר שלום לאחת הבובות שנראית טוב במיוחד. זה שהן לא עונות לו מביא אותו לסף שבירה. אני יודע, זה נשמע מצחיק פה. אבל לכו תראו. מעבר לאזהרה שיש בסרט מפני הכיוון שהאנושות הולכת, הוא פשוט סרט טוב.

4. אתמול קיללתי שאין לי אוטו. ססססאמק אפילו דרך הכפפות העבות הקור חלחל והפך את האצבעות שלי לקרטיבים.

אח

אין תענוג כמו לפתוח עיתון.

כותרת ראשית - כנסת ישראל מאשרת את ה"מצב המיוחד" של יישובי עוטף עזה. מדינה מעבירה את הסמכות על מקומות יישוב אזרחיים לניהול הצבא. תחי הדמוקרטיה. כותרת משנית יותר - המשטרה מנסה להעביר חוק לחיפושים סמויים. כן. סמויים. רשות להכנס לבית של מישהו ללא נוכחותו, לחפש בדבריו, לקחת מה שרוצים (יענו ראיות), וללכת בלא לספר לו. באיזור של קצין בכיר או מה שזה לא יהיה. מישהו אמר שטאזי? איפה הרעיון שאני אמור לדעת שפורצים לי לפרטיות? שיהיו עדים לחיפוש? אפילו סייג שנועד להגן על חסיון לעורכי דין, וכאלה בעלי מקצוע הם לא טרחו לשים בחוק.

דיינו? חס ושלום. הכנסת כבר אישרה למשטרה חוק חדש, המכונה בשיא הרצינות "חוק האח הגדול" על הקמת מאגר תקשורות שכמוהו לא נראה בעולם המערבי. אפילו לא בארה"ב חדורת הפרנויה של דיק צ'ייני.

יום זכויות האדם אמרתם? חוק האזרחות שמפלה אנשים שנואים אם אינם יהודים, האגודה לזכויות האדם מדווחת שבשנה האחרונה 3% מהתלונות למח"ש הסתיימו בכתב אישום, ראש המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש) הרצל שבירו בעצמו אמר שהשוטרים מחפים אחד על השני ללא בושה. 

וועדת החוקה שלנו דווקא הקדישה חלק ניכר מזמן הדיון שלה ביום לזכויות האדם לדיון בהפרת זכויות אדם. של המתנחלים. ואל תגידו לי הם גם בני אדם. זה ברור. אבל עצם קיומם רומס עד עפר זכויות בסיסיות (הזכות לעבוד, לתנועה ועוד) של מליוני פלסטינים.  אז עם כל הכבוד.

והתמונה של 2007 : כביש ובלבו חומה

פעם מזמן איש חכם אמר לי, שהמונח מדינה יהודית ודמוקראטית מכיל בתוכו מתח, שרק יילך ויגדל עם הזמן. איזה מחיר מוסרי אנחנו עוד מוכנים לשלם כדי להמשיך את המצב הקיים? איזה עוד פשרות על העקרונות הכי בסיסיים של חופש אנחנו מוכנים לדרוס לפני שנאמר די?

הבוקר, יום ראשון, קמתי, התארגנתי, ויצאתי מהבית כמו כל בוקר אחר. כמעט.

בתחתית חדר המדרגות נזכרתי ששכחתי איזה מסמכים שרציתי לקחת לעבודה היום. שמחתי שנזכרתי בזה כ"כ מוקדם, וטיפסתי חזרה לדירה.ליד דלת הדירה, מצאתי כפפה של הקטנוע שנפלה לי. שמחתי, שאיזו קארמה טובה משכה אותי חזרה הביתה ושלא הייתי צריך להגיע עד לקטנוע לגלות שאני בלי כפפה. לקחתי אותה, אספתי את המסמכים, וירדתי שוב.

עליתי על הקטנוע והתחלתי לנסוע. רק בחצי הדרך לעבודה, נזכרתי שהלפטופ עדיין על השולחן בסלון. הסתובבתי, חזרתי הביתה, אספתי את המחשב, ונסעתי שוב לעבודה.  אהבל.

בעבודה חניתי בחניון, ולקחתי את המעלית למשרד. רק כשנפתחה הדלת בקומה 5 קלטתי שהמחשב עוד התא המטען. ירדתי שוב למטה, אספתי אותו, ועכשיו אני במשרד. או שאני מזדקן בקצב מדאיג, או שהתת מודע שלי מנסה לומר לי משהו.

לפני שנתיים (מרגיש כמו עשור) הייתי פעיל פוליטית. הייתי סטודנט לתואר ראשון בבפילוסופיה, ורציתי לשנות את העולם. הפגנות, סרטים, בלאגנים, לישון בכיכר אנטין באוהל כדי להראות לעולם איזה נקודה, שהיום יש לי הרגשה שהוא לעולם לא יראה. כן, קראתם נכון. עוד מישהו אי פעם ישן בכיכר אנטין? אם כן, תעשו לי טובה ותיזהרו, הממטרות מתחילות ב6 בבוקר בלי אזהרה. סגרו את האוהל שלא תירטבו כמוני.

לאחרונה הזדקנתי. עזבתי את הקמפוס, עברתי למשרה מלאה בעבודה, והמאבקים שככו. אם בגלל העיסוק, ואם בגלל שפיתחתי ציניות כלפי העולם. לאחרונה הצלחתי אחרי 4 חודשי מאבק לשכנע את העירייה לשים חניית אופנועים ברחוב. את הברזלים לקשור אליהם את הקטנוע עוד לא הצלחתי לשכנע אותם, ובחודשים האלה חצי מבעלי הקטנועים עברו דירה או משהו, וכבר אין כזו צפיפות שדורשת את החניה. אז היא עומדת מיותמת.

אבל השבוע היה מאבק גדול להצלת קולנוע לב ברמת אביב. מי היה מאמין.  אף אחד לא טורח לקרוא את דורון רוזנבלום, אבל אנשים קמו להציל את פיסת התרבות הקטנה שעומדת להימחק לטובת סניף של זארה. אני מאד מאד גאה במארגנים.

זה אפילו גרם לי להתחיל לחושב על להתחיל שוב במאבקים. לפחות בקטן. אולי לעצור את האוטו זבל שמעיר אותי 3 פעמים בשבוע ב5 וחצי בבוקר. מישהו איתי?

פעם, היו עושים סרט קולנוע. היתה עלילה, הגיבור היה רוכב אל השקיעה, הסרט היה נגמר, שלום על ישראל. ואז, יום בהיר אחד, איזה פקיד מחורבן באיזה אולפן בהוליווד אמר לעצמו: "היי, הסרט היה להיט. למה שלא נעשה עוד סרט, עם אותו גיבור, ובטוח נרויח עוד כסף?".

זה היה זרע החורבן. עוד אפשר להבין סרט המשך מזדמן, כשהעלילה התירה את זה, לאחר סרט מוצלח. אפילו את הטריולוגיה המקורית של מלחמת הכוכבים אני מקבל. כל סרט עמד בפני עצמו, והרשה לנו ליהנות ממנו ללא קשר לאחרים. אבל כבר הייינו צריכים לראות מה מגיע. בהתחלה, סרטי המשך מחורבנים לקלאסיקות. מין גידולים סרטניים שלקחו סרט מקסים ומהנה והוסיפו לו איזה מין תוספת לא טבעית, שהותירה טעם רע בפה. (מישהו אמר ספיד 2? במבי 2? אלאדין 2?)

"בחזרה לעתיד" היו לדעתי הראשונים שעשו את הסרט השני והשלישי יחדיו, מטעמים ברורים (השחקן נראה פחות ופחות כמו בן 16), אבל בכל אופן השאירו עלילה שלמה בסרט השני, ורק רמז לסרט הבא בסוף. אני חושב שאפשר לייחס למטריקס את כל מה שרע מאז ועד היום. ראשית, סרט המשך מיותר לחלוטין, שלא מתקרב במאית למקור. השאיר טעם מבעס בפה, ועשה לנו רק רע.

אבל חשוב מזה, הם פשוט השאירו אותנו בלי סוף, בסוף הסרט השני. ללא בושה עצרו באמצע העלילה, ונתנו לנו לחכות שנה שלמה להמשך העלילה, כאילו כל השנה הזו היא הפסקת פופקורן ושירותים אחד גדולה. ואני, כבשים תמימות, הנחנו לזה לקרות, והלכנו לראות את השלישי. היינו צריכים לעצור את זה כבר אז. דרך החלון הפתוח הזה התחמק לו "שר הטבעות", שלזכותו ייאמר שמראש אמרו שזו טריולוגיה, ושאנחנו נחכה לכל חלק מהסיפור שנה. עוד איכשהו לגיטימי, לפחות כי הם היו הראשונים.

אבל אז המבול הגיע. בום! "אקס מן", סרט שלם שרק מציג את הדמויות לקראת עלילה שאמורה להגיע בסרט הבא. טרח!

סרטים שמראש לא נותנים לנו אפילו סרט ראשון שלם, משהו עם טעם טוב שיגרום לי לצפות לסרט הבא, אלא מיידית מכריחים אותי ללכת לראות את הבא, אם אני רוצה את כל העלילה.

אתמול ראיתי את "מצפן הזהב". סרט חביב, קסמים, חיות, עניינים. אבל באמת! אחרי שעתיים של סרט, העלילה באמצע. עכשיו אני אמור לחכות שנה, ולשלם על עוד כרטיס, בכדי לראות את אמצע הסיפור, ואז עוד כרטיס לסוף. גם ככה הקולנוע יקר. אבל פעם לפחות ידעתי שאני מקבל עלילה שלמה במחיר כרטיס. עתה, אני כלוא מראש להתחייבות של 3 סרטים בשביל המנייקים האלה. גם אם הסרט היה בינוני בעיני, אני חייב לדעת מה ההמשך.

ססססססססססאמק.

אני אומר, שביתה. לא הולכים לראות. די. שילמדו לתת לנו סרט עם עלילה מלאה.