The Soapbox

נולדתי, או לפחות גדלתי, עם חוש צדק מוגזם. אי צדק מטריף אותי, ומצאתי את עצמי נלחם מלחמות רבות שבהן נראה לי שסנשו פנשה עומד מגחך מאחוריי.

יום שישי התיישבנו במסעדת הדייגים בנמל יפו הישן. התחלנו להזמין ערימה שלמה של סלטים. המקום היה חצי ריק. כשהמלצרית קלטה שאנחנו לא מזמינים מנה עיקרית, היא גירשה אותנו מהמקום. סירבה לשרת אותנו. למיטב ידיעתי זה לא חוקי.

עברנו למסעדה אחרת, שבה הגישו לנו אוכל, אבל עישנו בכל שטחי המסעדה.

הבוקר שוטר עקף אותי ועוד כמה אחרים מימין, במהירות מפרזת. לא הוא לא מיהר לזירת רצח, רמזור אח"כ הוא עצר בפיצוציה לקנות סיגריות, בעודו חוסם את התנועה. בתור לקולנוע ערס נדחף לפני כולם, ועוד כהנה וכהנה סיפורים כל שבוע.
מצד אחד, אני שונא את ההרגשה הזו. שמישהו דורך עליך. שמתעלמים מזכות שלך לנשום, להיות קיים, לקבל מה שמגיע לך. מצד שני, סססאמק, אני לא מסוגל להילחם כל הזמן בכולם.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

את יוטיוב למדתי להכיר לאט לאט. אתר עם סרטונים. ביג דיל.

אבל לכל אחד יש ימים בהם הוא משתעמם קצת. קישורון ששולחים לך מזכיר לך משהו אחר, ומתחילים לטייל. יש ימים שאני מבלה מול סרטונים של פספוסים, וצוחק לי מנפילות מלוות בשירים מלאי קצב. יש ימים של בחורות סקסיות רוקדות למצלמה, ויש ימים עם קטעים מסרטים (יו קילד מיי פדר, פריפר טו דיי!), או מערכונים של החמישייה. אני גם אוהב להיתקל בשירים ישנים שאני בקושי זכרתי, מהסוג שטל שולף כמו קוסם ממעמקי המאגרים.

כמה קטעים בלתי נשכחים בזכרון שלי נמצאו שוכבים להם בארכיון המדהים הזה, קטעים שפשוט נצרבו לי בזכרון, וכל כך כיף להיתקל בהם.  (כל הקטעים נפתחים לכם בחלון חדש, אז לא להתבייש להקליק אם תרצו)

למשל, קטע מפרפר נחמד עם עפרה חזה. שרה בקול המדהים שלה שיר שעד היום מתנגן לי לפעמים בראש. (אל תיבהלו מהתמונה המפחידה של דודו. זה שיר מקסים!)

או גידי גוב מעביר שיעור בפילוסופיה.

מידי פעם הייתי נזכר באיזה קטע מן העבר שאני חייב לראות שוב, אם זה הפתיח של מקגייור, אויר בשקל, או המערכון המדהים והמצמרר של החמישיה על יגאל עמיר (שאגב לקח לי שנים למצוא!). תמיד, גם אם זה לקח קצת זמן, הייתי בסוף מוצא את מה שאני מחפש.

רק יוצא דופן אחד נשאר. היה פעם ב"רחוב סומסום" קטע, שלא יוצא לי מהראש. היינו ממחיזים אותו בצופים, והוא נשאר לי בזכרון כקלאסיקה. אחד נכנס לחנות ורוצה לקנות מסור. אבל במקום לבקש מסור הוא משמיע את הצליל של המסור. המוכר כל פעם מביא לו משהו אחר, והוא אומר, לא, לא ביקשתי "טוק טוק טוק", ביקשתי "קחח חח קחח חחח" וכו'. לצערי, קשה קצת לשים צליל של מסור בגוגל. ולחפש במנוע חיפוש "קחח חח" גם לא עוזר. שנים שאני גולש לי ברשת ומנסה לאתר את הקטע. כל מי שמכיר אותי יודע על הדיבוק הזה.
ואתמול, לא ברור לי איך, נתקלתי בסרטון של משהו מפרפר נחמד והחלטתי לראות מה עוד יש לו בפרופיל.

והנה, פלא.אחרי שנים של חיפושים, הגביע הקדוש. קצת יותר דבילי ממה שזכרתי, אבל נוסטלגיה תמיד שמה עליך משקפיים וורודים.

בכדי שלא ישעמם, יש לי אתגר חדש. הקטעים של הבאבה בובה, מזהו זה בימי מלחמת המפרץ. זה ושל הזקנים. אפילו בדי וי די שמכרו פעם, אין את כל הקטעים הללו.

אגב - מוזמנים מאד לשים פה את הקטעים שעשו לכם את הילדות!
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

מאה פוסטים. שנה ושבועיים.

משהו אומר לי שצריך פוסט שמסכם את השנה הזו. את זה שהתחתנתי, זה שעברתי למקום עבודה חדש ומגניב. זה שיצאתי מהעיר שהיתה ביתי. ומצד שני, אין לי כוח.

לסכם אומר שמשהו נגמר. לא?

ואנחנו רק מתחילים.

אז מאה פוסטים. מזל טוב. מקווה שאתם נהנים, והרגישו חופשיים לתת קצת ביקורת בונה.

שישי בצהריים. אורלי ואני ישנים צהריים אחרי שבוע קצת מעייף.

פתאום, בארבע וחצי, נשלף מן החלום כי הטלפון בדירה מצלצל. זה קו בזק חדש שרק קנינו, אפילו לסבתא שלי עוד לא סיפרתי עליו.

שלום, יובל אדם? יש לך פה חבילה ממשרד הרישוי, שנשלחה לספיר 4 (הכתובת שלי מלפני 3 שנים). זה נראה חשוב. מה הכתובת הנוכחית שלך?

סיפרתי לבנאדם, ורק לקראת סוף השיחה התחלתי לקלוט שאין מצב שהדואר משקיעים בי ככה, בטח לא בשישי בארבע אחרי הצהריים. אבל כבר נתתי לו את המספר.
מי לעזאזל באמת צלצל אלי?עבר עליי ערב ממש מפחיד. אם זה לא הדואר, זה מישהו שרצה לברר מה הכתובת שלי כי הוא מחפש אותי. אין לי סכסוכים עם המאפיה. אני לא חייב סכומים לאף אחד. ניסיתי לחייג כוכבית 42, אבל המספר היה חסום. בזק כבר לא עבדו, ובמשטרה צחקו עליי.

שלושה ימים הייתי לחוץ מהסיפור הזה. דאגנו לנעול את הדלת, וקבענו לא לפתוח לזרים. חלק מהלחץ היה מסיפור שכבר קרה לי עם עיריית תל אביב. הייתי חייב להם תשלום על כמה דוחות, שיחד עם 3 השנים שעבר הפך ליותר מאלפיים שקל. מה שאתם לא יודעים, זה שהעירייה שוכרת חברות פרטיות של גורילות שבאים אליך הביתה, דופקים בדלת, וכשאתה פותחמודיעים לך שהם באים לקבל את הכסף, ואם לא תתן להם אותו, הם יתחילו להעמיס דברים מהבית שלך.

זה קרה לי.  באמת.

אז הפעם קצת נלחצתי.  לקח 3 ימים, עד שאבא שלי הציע את המובן מאליו. הדייר הנוכחי בספיר 4 בטח צלצל אליי כי הגיעה אליו החבילה.

כל כך פשוט.

מה עבר עליי?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

לא מזמן, או לפני מליון שנה, היינו בניו יורק.

נכנסנו לחנות של אפל, בשדרה החמישית, בייחוד כדי להראות לאורלי איזה חנות יפה זו. לפני שהרגשתי מה קורה, היה לי אייפוד חדש ביד. לא התכוונתי, לא תכננתי, אבל הקסם של החנות שבה אותי.

המוכר החמוד בחנות אמר שיש אחריות ותמיכה בינלאומית, ושאין בעיה לקחת את האייפוד לישראל. איכשהו, במקסם של החנות, האמנתי לו. שאלתי מפורשות, אם זה בסדר ויתמכו בי בארץ, והוא אמר שכן.

דבר ראשון שקרה אחרי שפתחתי את הקופסא והתענגתי עליו, זה שגיליתי שכל השירים העבריים שלי בלתי ניתנים להצגה. בין סימנים מחורבשים לתצוגה של מקפים, אי אפשר לעבור לשיר שאתה רוצה בעברית, או לאלבום. רק לנחש. צלצלתי למרכז של Idigital ששמחו לבשר לי שאין תמיכה בעברית על הנגן שלי, ושיום אחד אולי יהיה. נקודה שחורה ראשונה. למה לא אמרו לי בחנות שהמכשיר לא תומך בשפות זרות??

אז אני שומע רק מוסיקה במצב רנדום. לא נורא. נחיה.

הבוקר קרה לי משהו מוזר. האייפוד שלי התחפש למחשב עם חלונות, ונתקע. לא משוה שציפיתי שיקרה. זקן ושמרן שכמוני, צלצלתי למרכז של Idigital שמוגדר בתור הנציגות של אפל בישראל. הנציג שמח לבשר לי בנימוס שכיוון שרכשתי את המכשיר בחו"ל, הם לא מוכנים לעזור לי.

נבלות.

אז נכון. שיטוט של 10 דקות באתר של אפל האמריקאי הביא אותי לתשובה. יש קומבינציה שמכבה ומדליקה את המכשיר. אבל בחייכם. קודם כל לא ציפיתי שיעשו לי את התרגיל של "לא תומכים בך כי קנית בחו"ל" אחרי שהבטיחו לי תמיכה. שנית, קצת שכל. אם אני אומר לטלפן שנתקע לי המכשיר, כמה עוגמת נפש, וכמה יחסי ציבור טובים הוא היה משיג אם הוא היה אומר לי איך מאתחלים את המכשיר במקום לנפנף אותי.

לא כל מה שנוצץ זהב. לא יעזור.

איי-דיגיטל, שהם אפל מבחינתי - נקודה שחורה. חבל שאתם מענישים אותי על זה שקניתי מוצר שלכם.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

אני שוחה כנראה בתוך ביצה קטנה מאד.

אם לקרוא את הבלוגים והחדשות, היתה לי הרגשה שעוד שניה העיר מוצפת בתומכי דובים. לא היה בלוג או חבר שלי שלא היה עם אותה אג'נדה. והנה, איכשהו בלי הפתעה מרובה, המציאות ניצחה. קשה להתעורר 3 חודשים לפני בחירות, ולכבוש את העיר. קשה להחליף ראש עיר מכהן, תמיד. ובייחוד עם דמות שהיא קצת בעייתית, מבחינת יחסי הציבור שלה.

נכנסתי הבוקר לעמוד שלי שמרכז את כל הבלוגים שאני קורא, ובאופן מאד לא אופייני, לא היה פוסט אחד חדש לרפואה מאז אתמול בלילה. חוץ מיאיר רווה.

היה נסיון יפה. אבל כמו במטה הבחירות של עיר לכולנו אתמול בלילה, בטח ייקח טיפה זמן למוזות להתעורר שוב.

אבל למה?

עיר לכולנו קיבלה יותר קולות מאשר הרשימה של חולדאי, ואני מהמר שלולי דב חנין, היא היתה כפולה בגודלה. הרבה מאד אנשים הצביעו לחנין, ופטרו את עצמם מתמיכה בעיר לכולנו בפתק השני. "הצבעתי דב חנין ומרצ" היה משפט מאד פופולארי בפייסבוק אתמול. כל הקולות האלה (עדכון בעקבות ההערות שלכם: הקולות שניתנו לדב חנין ועתה לא חשובים יותר כי הוא הפסיד) הלכו לפח. ועדיין, עיר לכולנו חזקה מאד במועצה. יש שם אנשים טובים, ואני משוכנע שהם יעשו לחולדאי את המוות.

אז יש שינוי לטובה, ואני בכל אופן מרוצה.

שיהיה לכולנו יום יפה, ואני מאחל לנו 5 שנים בהן הקול שלנו יישמע חזק וברור בחדר המועצה.

אני "לב" דוב, אבל אני מאד מרוצה דווקא מאנשי התנועה שכמעט נעלמו ברעש, ועכשיו נשארים לעשות את העבודה. עלו והצליחו.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

השתדלתי. ניסיתי. הצלחתי לא לכתוב מילה על הבחירות מחר.

לא עוד. קראתי משהו בבלוג של יואב, ציטוט של רועי ארד שפשוט הצליח לנסח במילים  את התשובה לכל מי מחבריי ששאל אותי למה להצביע, ולמה אני מביע לדב חנין.

אז אני פשוט גונב ללא בושה. אבל זה למטרה טובה. קראו לכם פסקה אחת, ואז תזיזו את התחת מחר ותעזרו לשנות קצת את העולם. בבחירות לכנסת יהיה לכם יותר קשה, אז לפחות פה…

העמדה של חולדאי היא שאם יהיה טוב לעשירים, יהיה טוב לכולם. חנין חושב שטוב לדאוג לכולם מראש, שזה כולל אותי ואותך, הקורא או הקוראת. יש סיכוי שחנין טועה, וחולדאי צודק. יכול להיות שמגדלים על הים ובנווה צדק זה טוב, יכול להיות שתערוכות גלובוסים, פינגווינים ומקקים ברוטשילד זה טוב וצריך אפילו יותר מהן, יכול להיות שעדיף לתת את הארנונות שלנו לשיפוץ הבימה ולא לתת שקל לתרבות צעירה, יכול להיות שטוב שמחירי הדירות עולים ושצעירים תפרנים יעזבו לערים אחרות ושהעשירים שיכנסו הם תושבים נקיים ושקטים מהם, יכול להיות שטוב שמגרשים את התושבים מיפו ומכפר שלם, יכול להיות שטוב שסוגרים פאבים במרכז העיר ועושים קצת שקט, יכול להיות שטוב שכדי לעשות משהו במחלקות שונות צריך לשים כסף לפקיד מתחת לשולחן, יכול להיות שזו אסטרטגיה נכונה לבנות יותר כבישים וחניונים ופחות תחבורה ציבורית ואופניים, יכול להיות שכל האנשים מיפו, גינת ספר, בלומפילד, פלורנטין ובריכת גורדון הם נודניקים, יכול להיות שחולדאי עשה בשכל שלא התראיין חמש שנים, אלא פשוט עשה מה שהוא רוצה. יכול להיות שטוב לתת לשלטון הנוכחי להמשיך לעוד קדנציה, ולא לקחת סיכון ולבחור בחנין. כי חנין מבטיח תרבות פוליטית חדשה לגמרי. הוא אפילו לא מציע משהו ברור ושמאלני, אלא פוליטיקה השתתפותית, עם ועדות תושבים ומומחים, חשבתם שהצבעתם וגמרנו? גם אחרי הבחירות תהיה לכם עבודה. פחד מוות.

הסתכלתי בעיון מעבר לים, ושם קבוצה של אנשים פשוטים עזרו לחולל שינוי אמיתי בממשל של מדינה עם 300 מיליון תושבים. אז אולי לא נצליח לעשות ראש ממשלה מאיזו דמות מרשימה (אלהים פשוט אין לנו כזו), אבל לפחות בעיריית תל אביב זה אפשרי. בוא וניתן לבנאדם צ'אנס.

13 שנה שאני גורר את רגלי לכיכר עם ההמון ההולך ודועך. בהתחלה זה היה ממש אידיאולוגי, לבוא ולצעוק על הפשע. עכשיו אני מגיע כדי להיספר.  אפילו לא נשארתי לשמוע את "יהיה טוב".

לא הבנתי מה אני עושה שם השנה. הנואמים עצבנו אותי. לא האמנתי להם, ואם רן דנקנר או איכשקוראים לו היה הזמר הכי מוצלח, זה אומר משהו על מקבץ הזמרים שהיו שם. לפחות בחלק שראיתי. אהוד ברק הצית כזו צמרמורת אצלי, אצל אורלי ואצל טל, שפשוט הסתובבנו והלכנו.

13 שנה אחרי, מנהיג העבודה מצליח להבריח אותי מהעצרת לזכרו של רבין. עד כדי כך המצב מעורר אופטימיות.

את אחרי הצהרים בילינו בארוחה משפחתית, ואת הנסיעה לשם (מעל שעה) בילינו בויכוח סוער עם הגיס, שהיה מצביע עבודה וכל כך נואש מהשמאת, מהפת"ח, מהתקווה, שהוא פחות או יותר אימץ את עמדותיו של ליברמן. אי אפשר לסמוך על הערבים, איראן כולה רוצה בהשמדתנו המיידית ולכן עלינו לתקוף אותם קודם. ידה ידה ידה. אני חושב שנקודת המשבר שלו היתה ההצהרה של ברק ש"הבטחנו להם 98%, והם אמרו לא". בעוונותי הרבים, הייתי במפגש עם שאול אריאלי, הבחור שהיה אחראי שם על המפות. הוא מוכן להשבע בכל היקר לו שלא היה ולא נברא המספר הזה, ובילה לא מעט מהשנים האחרונות בסבב הרצאות שמנסה להסביר כמה ברק מזיין את השכל וכמה בעייתי היתה ההצעה שלנו בזמנו.

חבל שהגיס לא שמע את זה. אולי זה היה עוזר.

אני עדיין מהאופטימיים שיש. אני מתעקש שיש תקווה, שבסוף רוב האנושות רוצה לחיות בשקט, ושצריך לתת לרוב הזה להשפיע על המיעוט המטורף. אני מסרב להאמין שהתרחיש הכי אופטימי לשנים הקרובות זה מלחמה איזורית בעקבות תקיפה צבאית על איראן.

לפני שנים הייתי עומד בכיכר, ומרגיש שלפחות אני לא לבד, שיש כל כך הרבה אנשים שעוד מאמינים בשלום, שעדיין שפויים, ושיש תקווה. השנה הרגשתי שכולם באו לדפוק כרטיס. להיראות, שיספרו אותנו, וללכת.

בעודי עלם צעיר וחסר נסיון, משוחרר טרי מהצבא, ההורים רצו שאלמד. כיוון שלא היה לי מושג מה אני רוצה, חשבתי שדרך טובה לדחות את הקץ תהיה ללכת לעשות פסיכומטרי. ככה אני צועד בכיוון הנכון, כל הגנים הפולניים מרוצים, ואני עוד לא צריך ללכת לקמפוס.

באחד השיעורים שם, אצל המורה המקסים שהיה לי בהיי-קיו, למדנו שיעור בלוגיקה שבו הוא דיבר על מילות קישור. איך המשפט "אני מפחד מתוצאות הבחירות בארה"ב ______ שאני בנאדם אינטיליגנטי" משתנה לחלוטין אם נציב שם מילת קישור חיובית כמו "בגלל" או מילה שלילית כמו "למרות".

הבוקר, בעודי מאזין לי ל"בוקר טוב ישראל" בגלי צה"ל, שמעתי את הכתבת מגוללת בבטחון רב את המונולוג שלה. הוא היה משהו כזה:

"בירושלים כבר שכחו שרק לפני 8 שנים רצו לראות את אל גור בבית הלבן. אך חששותיהם נעלמו במהרה, כאשר גילו בבוש ידיד אמיתי לישראל. תמיכה כלכלית ומדינית בלתי מסייגת, מכתב התחייבות לסיפוח גושי ההתנחלויות ועוד. למרות זאת, את המשא ומתן עם הפלסטינים הוא לא הצליח לקדם."

"למרות זאת". "למרות זאת".

אני חושב שעליתי על הבעיה האמיתית של עם ישראל. שימו לב תלמידים:

בוש נעמד מאחורינו ללא סייג. תמך בנו גם כשסיפחנו אדמות, כשהקמנו מחסומים, והבטיח שהוא איתנו בנושא ירושלים. הוא הצליח לנכר את ארה"ב מהפלסטינים לחלוטין, וביטל עמדה הסטורית של ארה"ב כמתווכת בינ"ל הוגנת עליה התבסס המשא ומתן. הוא לא הכיר במצוקת הצד השני, ומעולם לא אמר לנו שאנחנו טועים בשום מהלך. כלום. אף פעם.
ולמרות זאת הוא לא הצליח לקדם את המשא ומתן? נסו להציב כעת את הביטוי החיובי "ובגלל זאת".

"בוש תמך ללא סייג, הבטיח התנחלויות, לא ביקר אותנו כשבנינו בשטחים יאדה יאדה יאדה _____ לא הצליח לקדם את המשא ומתן לשלום".
אם רק אנשים היו עושים פסיכומטרי בהיי-קיו, ייתכן שעם ישראל לא היה כל כך מפוחד מתוצאות הבחירות אתמול.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

כמה מילים.

ביילין-פיילין. מסכימים איתו או לא, חושבים שהוא איש חזון או תככן פוליטי, אני לא חושב שאפשר שלא להסיר את הכובע בפני אדם שכל כך הרבה שנים לוחם למען הסכם שלום. כואב לי הלב שהוא הולך. ומי בא מולו? צ'ירלידרית משוגעת שלא מסוגלת לנקוב בשם של עיתון שהיא קוראת. אני משוכנע שאין לה השתקפות בראי.

אובאמה - חנין. לא ייאמן איך האמריקאים התייצבו ותרמו לקמפיין של אובאמה. לאו דווקא התורמים הרגלילים כמו חברות נפט, אלא אנשים שרוצים שינוי. עיר לכולנו מוכרים חולצות שיהיה להם כסף. אם היה לנו פעם מועמד שונה, שמבשר שינוי אמיתי בחיים שלנו פה, אנחנו עדיין ישנים שבוע לפני הבחירות שלו. אה, ואני מקווה שאובאמה יזכה, לחנין אני לא חושב שיש באמת סיכוי.

שניים מול 43244453. בסוף האמריקאים מציעים לך אלטרנטיבה בין שני אנשים עם דרך די שונה, כמה פשוט. בנסיעה אתמול הביתה, בעודי צופה בשלטי החוצות, יש לי הרגשה שאני, והחתול של השכנה מלמטה הם שני היחידים שלא מתמודדים על איזה ראשות עיר כרגע.

מחר היום הגדול בארה"ב, ומעולם לא הייתי כל כך לחוץ. החברים שלי מעבר לים נשבעים כולם שאם אובאמה מפסיד, הם מהגרים לקנדה. אני לא חושב שזה מספיק רחוק. אם זה קורה, אני מחפש כרטיס למושב הקדמי של כוכב שביט שעובר בשדהאסטרואידים שטס לכיוון של חור שחור. אני חושב שזה יהיה מעבר למקום שפוי ובטוח יותר מכדור הארץ.

מי שהיה אמון על לענות לטלפון ב3 בבוקר ב8 השנים האחרונות:

ביליתי ערב בצפייה בקטעים הפוליטיים של ה"דיילי שואו" מהחודשיים האחרונים. אם זה היה בלוג פוליטי עם אלפי קוראים בארה"ב, הייתי עושה קומפילציה של קטעים ששודרו שהיו משכנעים כל בר דעת למה אסור לתת לרפובליקאים אמ, כלום. אפילו לא לנהל את אוסף המפיות שלכם. אבל זה לא. אז אולי פשוט תלכו ותראו קצת, אם בא לכם.

מחר בבוקר קמים לשחר של יום חדש. אמן.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.