Archive for יולי, 2009

למשרד התקשורת יש עקרונות?

כתבה לכאורה רגילה במרקר השבוע מציינת שסלקום נמצאת בויכוח עם משרדהתקשורת על חסימת היכולת להשתמש בסקייפ על הטלפונים שלה. תרגום מסינית - יש תכנה שאפשר להתקין על טלפונים ואז לדבר עם כל העולם דרך חיבור האינטרנט ולא כשיחה רגילה. המשמעות היא ברורה - שיחה לאוסטרליה יוצאת כמעט חינם במקום עשרות שקלים לדקה.

את זה סלקום החליטה לחסום, ועל זה  משרד התקשורת התעצבן. יש עקרון שנקרא "נייטרליות הרשת". זהו עקרון ברשת הדמוקרטית שלנו שאומר שאסור לספקי שירותים לבחור איזו תעבורה עוברת ואיזו לא, או לתת עדיפות לתעבורה זו או אחרת.

משרד התקשורת אסר על סלקום לחסום את הכנה הזו וחברותיה על סמך העקרון הזה. סלקום, מצדה, לא נשארת חייבת, ומכינה קייס משפטי שאי אפשר לאסור עליה לפעות מתוך עקרון.

אז מצד אחד, הרשת שייכת לכולנו באמת, ורע ומר יהיה אם כל ספק שירותים יחליט לחסום מה שבא לו. מצד שני, סלקום צודקים (וכואב לי לומר את זה אחרי השטויות שהם עושים), וטוענים שעקרונות זה טוב ויפה, אבל הם פועלים על פי חוק.

אז נכון, יבוא אדם חכם ויגיד שעקרונות זה דבר חשוב, וכל מה שרע ודפוק אצלנו זה שחברות פועלות רק על פי חוקים ולא מאמצות קצת עקרונות חיוביים, אבל זו המציאות. האם במקרה נהיה המדינה הנאורה הראשונה שמאמצת את עקרון הנייטרליות כחוק? הלוואי.

מה אתם אומרים?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

שלום עולם!

ברוכים הבאים לוורדפרס! זה הפוסט הראשון; אפשר למחוק או לערוך אותו, ולהתחיל לכתוב!

yousuck

מה זה תיבת סבון???

בוקר אור יום ראשון. נפתח בכמה צלילים שינגנו לכם בזמן הקריאה:


(לינק ישיר לסרט)
בקרוב מאד הבלוג יעבור שדרוג. הוא יקבל שרת משלו, מראה משופץ, ומסך לדי וי די לילדים מאחורה.

במסגרת השיפוץ הזה, ראיתי לנכון לשאול אתכם שאלה. מעבר לשרת חדש היא גם הזדמנות לשם חדש. מצד אחד, נראה שרבים לא מבינים למה קראתי לו ככה, אבל מצד שני - למיתוג יש חשיבות, וכבר קצת מכירים את הבלוג בשמו הנוכחי. אז להתחלי מהתחלה?

אני יודע שרובכם לא מגיבים בד"כ, אבל אשמח מאד אם תענו על הסקר הבא:

1. האם הבנתם למה הבלוג נקרא תיבת סבון בכלל?

2. האם להשאיר את השם?

3.  איזה שם, אתם שמכירים את הבלוג טוב יותר ממני, מציעים?

למי שמנוי על הבלוג במייל או ב RSS הקליקו על הכותרת להגיע לאתר עצמו, שם אפשר להגיב. לא מצאתם איפה? הקליקו פה.

שבוע מקסים לכולם.

נקודה בודדת.

כל סופש מגיע הר הנייר הביתה. עיתון הארץ של יום שישי.

אני נהנה לקרוא את המוסף, עובר על הכותרות,מנסה לצלוח את המוסף הכלכלי ולהפוך לאיש עסקים מתוכחם, נבוך לומר שמוסף תרבות וספרות נשאר מיותם בדרך כלל.

אבל מה שאני הכי נמשך אליו, הדובדבן שבקצפת, התענוג של הסופש, הוא 20 שאלות. בעמוד השני או השלישי של המוסף יש תמיד ריבוע צהוב קטן, ובו 20 שאלות טריויה. התשובות יושבות תמיד באותו דף, בסוף המוסף (יענו עמוד שלישי מהסוף). אנחנו יושבים בסלון, ואם יש אורלים אז יחד, ומתעללים בעצמנו.

כשהכרתי את השאלון לראשונה הייתי גאה שכעניתי על 2-3 שאלות נכון. לפני חצי שנה היו לי מקרי הצלחה של 6-7 שאלות. השיא שלי זה 11. אבל אני חושב שזה היה שבוע קל במיוחד.

בדרך כלל השאלות קשות בטירוף, ואני מבלה את מרבית השמן במבטים מיואשים של "אלהים איזה פסיכופט בעולם אמור לדעת את התשובה לזה???". לפני כחודש קרה משהו, העורכים כנראה החליטו שהשאלון נהיה קל מידי. כבר שלושה שבועות שאני נמלה בקשים, מנחש ניחושים מטורפים, ובשבועיים האחרונים רק יד המקרה והמזל השאירו אותי עם נקודה בודדת ומסכנה להציל את כבודי.

שבוע שעבר ניחשתי איזה סמים פרויד לקח, והשבוע ההופעה של סוזן וגה עזרה לי עם השאלה מהו הדיינר של טום. המחשבה שיום אחד אשאר ללא אף נקודה, מייאשת. אני אדם בוגר, אני קורא, טיילתי בעולם, בעל תואר אקדמי. ואני פשוט לא יודע כלום בחידון הזה!!!!

אם לצטט את הפילוסוף הנודע: אאאאהההההההרררררגגגגגגגגגגג!!!!

הוי, מידון הארץ, סיוט מענג שלי. לא יכול איתך ולא יכול בלעדיך. אבל בחייאת, זה שאני מוגל לענות על 5 שאלות מ20 היה למטה מכבודכם? חייבים להעלות את הרמה?

נסיים בחיוך,  עם חידון אחר:

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

פרדוקס החסכון בזמן

אחד הדברים שמנחים אותנו בתרבות המערב הוא חסכון בזמן. אתם אולי לא מודעים לזה אבל זה הדחף המניע של כל כך הרבה ממה שאנחנו עושים.

מכונית - מביאה אותנו מהר יותר ממקום למקום. מיקרוגל - מכין את האוכל מהר יותר. מכונת כביסה - חוסכת זמן שהיינו "מבזבזים" על הכביסה ביד. כל כך הרבה מהמכשירים שאנחנו קונים נועדו לחסוך לנו זמן. הכל מהר יותר.

יש לנו תפיסה איכותית על פעילויות, ומהר יותר זה טוב יותר. אני לא הולך להכנס לדיון המאד מרתק האם באמת לחסוך זמן זה תמיד טוב, ורק אביא לראיה כמה כיף לפעמים ללכת בשקט לאנשהו ולא למהר. ליהנות מהדרך. אנחנו קוראים לזה טיול, ורובנו עושים את זה בסופי שבוע :) מעניין שהרבה מפעילויות ה"פנאי" שלנו הן למעשה חזרה לעשיית דברים לאט לאט.
הפרדוקס, שאליו התוודעתי בשיעורי הפילוסופיה שלי באוניברסיטה הוא כזה: אחוז גדול מהזמן שלנו מושקע בנסיון לחסוך זמן. אתן דוגמה. המכונית נחשבת לחסכנית זמן קלאסית. מביאה אותנו ממקום למקום מהר, אין צורך להסביר. משפחה ממוצעת מוציאה שליש מההכנסה שלה על הרכב. אפילו נאמר שזה רק רבע. עכשיו, שערו בנפשכם - מכל שעת עבודה שלכם, רבע שעה שלמה יוצאת רק על להחזיק את האוטו. יום עבודה של 10 שעות, שלוש מתוכן משלמות על האוטו.

לולי היה לנו רכב, והיינו חיים חיים אורבאניים אמיתיים - גרים ליד העבודה, הולכים ברגל לסופר, מתניידים בתחבורה ציבורית למקומות חשובים אחרים,  לוקחים מונית פעם בכמה זמן, יכולנו ללכת הביתה כל יום 3 שעות מוקדם יותר, ובבנק היה לנו אותו סכום. אנחנו מבזבזים 3 שעות ביום במאמץ לחסוך זמן.

עכשיו, כמה שעות עבודה השקענו במכונת הכביסה שחוסכת לנו כביסה ידנית? כמה השקענו במדיח הכלים?

time_tunnel.JPG

המחשבה עלתה בראשי בעקבות דיון מרתק היה לי עם ידידי ניב. (אלהים, בד"כ אני פשוט מקשר לבלוג של בנאדם, ואצלו צריך לבחור - פייסבוק/פרנדפיד/טוויטר/בלוג1/בלוג2/בלוג3/אלהיום יודע מה). ניב חי ברשת. הוא ישות ווב 2.0 במלוא מובן המילה. הוא קיים ומתפקד ברשתות חברתיות, שולח לטוויטר תמונה של כל מקום בו הוא נמצא ביום,  משתתף בכל כנס, התגשמות החיה האינטרנטית.

יש לו מעל 1000 עוקבים בטוויטר. למי שלא בעניינים (כן ניב, יש אנשים כאלה קריצה), טוויטר היא תכנה שאליה אתה יכול לכתוב טקסט קצר, וכל מי שמחובר אליה ונרשם כמנוי שלך, רואה כל מה שאתה כותב בה. אתה בוחר לעקוב אחרי אנשים, ואנשים עוקבים אחריך. והיא כובשת את העולם שזה מדהים. אז לפני יומיים, ניב שמח מאד שהוא שלח לרחבי טוויטר שאלה - איפה לרכוש מחשב נייד, וקיבל 30 או 40 תשובות תוך 5 דקות. הוא ציין את כוחה של הרשת בהתפעמות.

כיוון שאני אוהב להיות פרקליטו של השטן, ציינתי בפניו שכמות הזמן שהוא השקיע בבניית אותם אלף עוקבים מתקזזת היטב עם האפשרות לחייג לחמישה חברים ולשאול אותם. הוא לא הבין מה אני רוצה מחייו.

אז פרדוקס הזמן מגיע גם לאינטרנט. בכדי להפוך את טוויטר למכשיר יעיל עליך לצבור קהל קוראים. לניב זה לקח קרוב לשנה לפחות, בה הוא כתב מעל 30 אלף טוויטים. בהנחה אופטימית שכל אחד לקח 15 שניות, זה כמות זמן נכבדה. היה עליו גם לקרוא טוויטים של אחרים כמובן. בזהירות מירבית ניב בילה נטו מעל שבועיים השנה מול טוויטר. נכון שעתה הכלי ישמש אותו גם לשאלות אחרות, אבל זה זמן שלא הושקע בדברים אחרים - חברים, ים, עבודה…

כל רשת חברתית כזו לוקחת מאיתנו זמן ומאמץ, שהיה יכול להיות מושקע ברשת החברתית המקורית (לא, זה לא מייספייס, זה החיים האמיתיים), או בכל תחביב אחר. זה לא בא בחינם, ואנחנו מוציאים היום יותר זמן מול המחשב מאשר כמעט כל פעילות אחרת.

השיעור הזה השפיע על חיי. הוא עזר לי למכור את האוטו ולעבור לטוסטוס ליותר מ3 שנים, והוא גרם לי לחשוב מחדש על קנייתם של לא מעט גאדג'טים לבית. ועל מה אני עושה עם הזמן שלי בכלל.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

סגור לרגל שיפוצים/עוברים דירה?

זה רק אני או שהבלוג שלי נעלם מהאויר על בסיסי כמעט יום יומי? כמעט כל יום יש רגעים (לפחות) שהבלוג למטה ולא רואים כלום.
אני רוצה לכתוב, אין בלוג. חברים רוצים לקרוא, אין בלוג. אמנם השירות חינמי, ואני מאד מבסוט מזה, אבל כשאני סוף סוף כותב פוסט שאנשים רוצים לקרוא, הבעסה כשאומרים לי שהבלוג למטה היא גדולה.

under_construction-1.gif
אז גמרתי אומר לעבור לאתר משלי בקרוב. יש כבר חברת איחסון, יש כבר דומיין. אבל אני מבועס לאבד את הדירוג שצברתי בגוגל לפוסטים שלי, את ההכרה של אנשים באינטרנט לאתר שלי. את כל הלינקים שאנשים עשו אליי לאורך הזמן. נראה לי שזה להתחיל מהתחלה, לא?

היש לכם המלצות לאיזה אתר שמסביר איך עוברים עם הבלוג לכתובת חדשה במינימום נזק? האם להשאיר את הקודם איפה שהוא, האם לשכפל הכל למקום החדש גם כן?

כל פידבק יתקבל בשמחה.

הריגת בתולות על המזבח בכיכר, 2009

לומדים תמיד על ההסטוריה הרחוקה, בה כל מיני אנשים קדמונים עשו טכסים גדולים בכיכר העיר. מקריבים נערות צעירות, שבויי מלחמה, מעלים זבח לירח, לשמש, לאלי החקלאות.

משחק ההסטוריה אנשים מתקבצים בהמוניהם, ועושים מין טכסים המוניים. זה בד"כ קשור לדת. לפחות בעקיפין. לדעתי, הגיליוטינה והמוני האנשים שבאו עם פפקורן (טוב היו באים אם היה את זה אז) זה סוג של המשך.

aztec-sacrifice.jpg
ועתה, בעת החדשה, הרשויות נוטות לעשות בעיות לזבחים וקורבנות. אבל איזה דחף קמאי שבנו צריך טכסים גדולים. צריך כהן גדול.

יש בדיחה על ילד קטן ששואל את אמא שלו אם מייקל ג'קסון הוא איש או אישה, והאמא אומרת לו גם וגם. אז הוא ממשיל לשאול אם מייקל ג'קסון הוא שחור או לבן, והיא עונה לו גם וגם. אז הילד שואל אם מייקל ג'קסון הוא אלוהים.

הנה אירוע המוני בכיכר לכהן הגדול מייקל, שנערך לזכרו השבוע:


אבל זה לא מספיק לקרוא לזה תופעה נכון? מה עם האירוע הבא?


הכוהנת הגדולה עומדת על הבמה צבועה באדום, וההמונים חוזרים אחריה בטכס הקדוש. אז מה אם זה ריקוד מסרט קולנוע. אני לא חושב שהמקור חשוב לנו במיוחד. מן הסתם אבותינו הקדמונים חוו פעם גשם בקיץ אחרי שהרגו עז, ומשם הכל התחיל…

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

סלקום עושה פאן על החומה - עדכונים

אז עבר יום. הפרסומת עדיין מתנגנת.

ראשית - למי שלא ראה אותה, הנה לינק. הוא נפתח בחלון חדש אין חשש.

שנית, למי שלא קרא על מה כל הרעש, הנה הפוסט מאתמול. גם התגובות מרתקות לדעתי.

מסתבר שבחורה בשם דריה התלוננה לסלקום (חבל שלא עשו את זה יותר אנשים). את התגובה שלהם היא מביאה במלואה. למי שלא חבר בפייסבוק:

 דריה שלום,
ראשית, אנו מודים לך על המשוב על סרטון הפרסומת. חשוב לנו לומר לך כי לא הייתה כוונה צינית או פוגענית או נקיטת עמדה כזו או אחרת.
סלקום היא חברה ישראלית והיא שותפה למציאות הישראלית היומיומית של כולנו בכל תחום - משפחה, חברה צבא ועוד.
כוונותינו בסרטון הייתה להראות כי כולנו אנשים, אשר בסך הכל מחפשים הנאה וכיף בכל מקום ובכל סיטואציה בחיינו, ולו לרגעים קטנים, ושכיף מקרב בין אנשים באשר הם.

בברכה, סלקום.

אלהים, איזה סתומים.

מה תהיה הפרסומת הבאה? זוג מתחיל אחד עם השני בהודעות SMS ונעלם לו לקוויקי בזמן לוויה? ילדים צופים בסרטוני פספוסים של כוכב נולד בסלולארי בטכס זכרון לחללי צה"ל? הרי בעולם של סלקום אנחנו רק מחפשים הנאה בכל מקום ובכל סיטואציה.

.

כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

על הפרסומת הכי מבזה בטלויזיה - סלקום

אתמול קיבלתי הודעה בפייסבוק להצטרף לקבוצה שמגנה את הפרסומת החדשה של סלקום. אני לא רואה הרבה טלויזיה, ובכלל קבוצות פייסבוק בעיני זה קצת בדיחה. אני לא מאמין שככה נשנה את העולם. אבל בערב ראיתי את הפרסומת.

למי שפספס, סיור חיילים בג'יפ נוסע לאורך חומת ההפרדה. פתאום משהו פוגע בג'יפ והם קופצים החוצה. ואז הם רואים שזה כדורגל. הם בועטים אותו חזרה, והכדור שוב חוזר. שוב בועטים, שוב חוזר, ואז הם קוראים בקשר לעוד ג'יפ "יאללה משחק". בעודם משחקים עם הצד השני שאינו נראה, מוזיקת מסיבות מתנגנת, והשדרן מסביר לנו ש"מה כולם בסה"כ רוצים? קצת כיף!".

התמלאתי צמרמורת. בפעם השניה שעלתה הפרסומת עברתי ערוץ. כל כך מגעיל אותי העסק הזה. הייתי שם. בחומה. ביקרתי בצד השני. גם מצביע הבית הלאומי יודה, שהאנשים שבצד שני רוצים קצת יותר מקצת כיף. בלי קשר לגוון הפוליטי שלכם, אי אפשר שלא להבין שהאנשים בצד השני סובלים.

אם יהיה להם סלקום יהיה להם טוב? למישהו מהם בא לשחק כדורגל עם חיילים במדים? הפרסומת הזו עיוורת למציאות כמו צעירים ישראלים בהודו שמסוגלים בעיוורון תרבותי מוחלט לצעוק לאדם כפול בגילם, בגסות - "ג'י, ווטר". לערבב מילת פניה של כבוד עם יחס של אדון למשרת.

האידיוט שכתב את הפרסומת, המטומטם שהפיק, חסר הלב שאישר, עיוורים לחלוטין למשמעות האמיתית של החומה הזו. עיוורים למי שמאחוריה. וזה אומר ש"הם", מקימי החומה, הצליחו. מי שהקים אותה הצליח להשכיח לנו את מי שבצד השני.  אם אי פעם זכרנו.

abudis02-lr_wa.jpg
כבר שמעתי מכמה מהקוראים פה שאינם מצביעי חד"ש שקשה להם לפעמים עם מה שאני אומר. הפעם, אני לא מדבר על מי צודק, ומי אשם בכיבוש. זה לא חשוב אם האנשים בצד שני נחמדים. אני מדבר על זה שגם לאוייב שלך יש לנהוג באנושיות. והפרסומת הזו איבדה צלם אנוש.

עדכון - הנה לינק לסרטון. נפתח בחלון חדש.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

למה מתנפלים על הרובוטריקים?

אז הרשת מלאה בביקורת קטלניות על הסרט החדש של הרובוטריקים.זבל, רצח הקולנוע, מה לא. ציטוט מדויק: "זהו הסרט שבו מייקל ביי הצליח סוף סוף, לאחר ניסיונות מרובים, להרוג את הקולנוע כפי שהכרנו אותו, לעשות לו וידוא הריגה, ואחר כך עוד לבעול את גופתו החמימה בעזרת פטיש אוויר"

למה כולם נטפלים ככה לסרט הזה? אני לא בא לומר שזו יצירת מופת. אבל לא מובנת לי ההתנפלות הפתאומית על הסרט הזה דווקא. אפשר לחשוב שכל מה שיצא מהוליווד בשנים האחרונות זה רק יצירות מופת עם עלילה עמוקה ומרתקת.

dumb.JPG1_6468.jpg

הוליווד, מפעל הסרטים הגדול שהוציא לנו רק לאחרונה את "הצ'יוואוה מבברלי הילס". זוכרים? כבר שנים שכמעט כל סרט אקשן שנוצר הוא סלט של אפקטים ואקשן מדהימים,  אבל נטול עלילה כמו שדיאט קולה נטולת סוכר. אולפני ענק מהססים להמר עם עלילה מורכבת ומושיבים וועדה לייצר את הממוצע של כל סרטי האקשן הקודמים. לדעתי, יש איזה מחשב גדול שהזינו לו את כל תסריטי האקשן שהיו, והוא מוציא איזה קומבינציית סצנות בתור עלילה. זה בטח הסיבה האמיתי לשביתת התסריטאים שהיתה שם.

חברים. זה סרט המשך, לסרט שמבוסס על סדרת טלויזיה לילדים,  על רובוטים שהופכים למכוניות, שנוצרה כדי לקדם סדרת צעצועים יפניים.

למה ציפיתם? עוד יצירת מופת של פדרו אלמדובר? כולנו יודעים מה הסיבה שהלכנו לראות את הסרט. פיצוצים ופצצות.

אז הנה פיצוצים

transformers-2-shot.jpg
והנה פצצות :)

megan-fox-bike.jpg
והנה, תזכורת לסדרה המקורית, למידה שמישהו לא זוכר כמה עמוקה ומלאת רבדים היא היתה.


(לינק ישיר לסרט)

שיהיה לכולנו סופ"ש רגוע ומהנה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

Next Page »