הרגע הגיע, המזוודה ארוזה, המונית תיכף תגיע.
כשתקראו שורות אלו אני כבר אהיה על המטוס מן הסתם. שבועיים של מנוחה, טיול, בילוי, ואפס ישיבות ומיילים.
אני לא מספיק מתוחכם לעשות פוסטים שמופיעים אוטומטית, אז תדירות הפרסום מן הסתם תרד. מבטיח להשלים את החסר כשאחזור, בינתיים, חתימה טובה, וסביידי קאפ!
למרות שאני כותב פה על מאמר בהארץ, למרות שאני מזכיר פה שלום והתנחלויות, הטון הפעם אחר. אבל, כן גם זה פוסט שרק שמאלנים יבינו.
אז יש איזה מפגש פסגה. בדומה לדרישה שלנו שסוריה קודם כל תפסיק לתמוך בטרור ותסכים לבוא למשא ומתן ללא דרישות מוקדמות, עתה אנחנו מתעקשים שהפלסטינים לא יבואו עם דרישות מוקדמות, בעודם מתעקשים שנפסיק להקים בתים בשטחים.
בזמן שביבי שם בגולה, אצו רצו גאוני הימין והקימו אוהל מחאה נגד הפסקת הבניה. הציטוטים שיצאו משם צריכים להירשם לזכרון לדורות. מאז שקראתי את "מרד הנפילים" לא קראתי כאלה שטויות.
המשנה לראש הממשלה, השר סילבן שלום, אמר כי "ההתנחלויות הן לא המכשול לשלום". לדבריו, "חשוב שהפלסטינים יבינו ששלום זה לא במקום ישראל אלא עם ישראל"
גם ח"כ ציפי חוטובלי הגיעה למאהל ואמרה כי "הדרך להראות שאתה בעל הבית היא לבנות". לדבריה, "צריך לבנות בכל יהודה ושומרון, גם בערים וגם בגושים".
שר המדע דניאל הרשקוביץ. אמר "מניעת הגידול הטבעי אינה עניין פוליטי אלא נושא מוסרי ואם היא תובא להכרעת הממשלה אתנגד לה".
אז ההתנחלויות אינן מכשול לשלום. חשבתי להסביר לוגית למה זה שגלנות שכל משובחת, אבל בעודי מהרהר בזה, הגעתי לטוקבקים. שבו, תקראו, תיהנו!
רבקה הכובסת אומרת: הוא צודק, ההפך הוא הנכון: השלום הוא מכשול להתנחלויות
פערטל עוף מציע עוד מונחים:
ההתנחלויות הן לא מכשול לשלום.
שחור הוא לבן.
אמת היא שקר.
שחיתות היא יושר.
כסילבן חכם.
תודו, פנינים. לא יודע אם התגובה הבאה יותר מצחיקה או מפחידה לעומת זאת. "ארץ ישראל לעם ישראל" טוען בתוקף:
הקפאת בנייה יהודית = פשע גזעני-אנטישמי
כל הפוסל יהודים ממגורים במקום כלשהו בעולם, רק בגין היותם יהודים, מבצע פשע גזעני-אנטישמי כנגד העם היהודי.
חמור במיוחד כאשר יהודי מגרש יהודי מביתו בארץ ישראל, ומהווה "חושך לגויים" בענייני אנטישמיות.
הוא הצליח איכשהו להגיע מהקפאת בניית התנחלויות בשטחים לאנטישמיות. הזינוק המחשבתי הנדרש, בעיני, מתחרה בעיני ביכולות הסקה של שרלוק הולמס. על אל אס די, שיכור, אחרי שבועיים ללא שינה, בגיל 102 עם אלצהיימר מתקדם.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
או פלומריה, לפי ויקיפדיה. צמח שמקורו בדרום אמריקה, והתפשט לכלל המדינות הטרופיות. בלאוס, זהו הפרח הלאומי. למי שלא מכיר את הצמח הנהדר הזה, יש לו פריחה יפה, וריח משכר. במהלך טיולי באסיה למדתי להכיר את הצמח ולהתאהב בריח שלו. כשחזרתי לארץ קלטתי שבלא מעט מקומות, הוא צומח גם פה. באיזור המוסכים של רמת גן, מכל המקומות שבעולם, הוא ממש נפוץ.
לחשוב לרגע על המסע שהוא עשה, מדרום אמריקה וממדינות טרופיות לארצנו הכמעט מדברית.
הארכיאולוג הוא אדם שחופר לו באדמה, חושף פריטים ומבנים משנים שעברו, ומנסה ללמוד משהו על מי שחי לו אז בעבר (לא, זו לא ההגדרה המילונית, אני יודע). הצמח הזה, כמו אלפי פריטים אחרים, מסמל את העידן המודרני, ומהווה מקרה מקסים של הגלובאליזציה. אבל תחשבו על העולם שלנו כיום.
אם כיום אפשר לחפור מטר באדמה ביפו, לגלות מלא דברים, וביניהם מטבע מצרית, יאמר הארכיאולוג "לפי הכתב על החרס הזה, אני מסיק שזוהי שכבה מהתקופה הגורנישטאנית, ולפי המטבע אני מסיק שהיה להם מסחר עם מצרים".
מה יאמר ארכיאולוג עוד 1500 שנה? מהמבנים שלנו יישארו שלדי ברזל ושברי זכוכית. לפי חוטי הנחושת הפזורים בכל מקום הוא יניח שאהבנו S&M. לפי זה שאין שום מילה כתובה על משהו שאינו נייר שהתכלה, הוא יסיק שלא ידענו קרוא וכתוב. את המחשבים המתים הוא בטח יפרש כמכשירים לחימום החדר במקרה הטוב. ולפי הפסולת שנשאיר, הוא יחשוב שהיתה תרבות אחת בכל העולם, שסגדה למייקל ג'קסון ובריטני ספירז.
אני לא מקנא בהם, בארכיאולוגים האלה. אני מקווה שיישארו להם מספיק עצי פרנג'יפאני שלפחות יוכלו לצאת לגינה ולהרגע.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
דפדוף באתר הארץ גילה לי כתבה מעניינת. דובאי, היא ממלכה מדהימה ומרתקת. ממדבר בו אין חשמל ומים, צימחה הממלכה סוג של פלא עולם מודרני. גורדי שחקים ללא סוף, מלונות מרהיבים, חצי אי בצורת דקל, מרכזי כינוסים, ואף מדרון סקי סגור בתוך בניין.
נראה שאין סוף למה שהנפט יכול לקנות, ואין גבול למה שהפנטזיות המטורפות שלהם מסוגלות להובילם. עד עכשיו. מסתבר, שהפרויקט הכי שאפתני שלהם בינתיים, מפת העולם, בצרות. הרעיון - לשפוך לים סלעים וחול וליצור לגונה שבתוכה איים בצורת מפת העולם. את האיים הללו למכור למליונרים שיגורו בהם. מטורף, פסיכי, ומתאים ללונה פארק ושמו דובאי.אזהרות מארגוני סביבה על הנזק האקולוגי והסכנות לא הזיזו לאיש.
אבל מסתבר שאחרי 14 מיליארד דולאר, הפרויקט תקוע, לא הסתיים, וכנראה עומד להשאר מוזנח ויתום. עכשיו יש שישמחו לאידם של אנשי דובאי. יש שיגידו שזה עוד קרבן של המיתון העולמי. אבל יש פה עוד שיקול מעניין. זוהי קריסה לא רק של פנטזיה, אלא של תפיסה.
התפסיה שהכסף יענה את הכל. שהוא יכול לסדר הכל, ושאין לו סוף. בעולם שבו הנפט מצטמצם, האוזון נעלם, יערות הגשם מצטמצמים, ומים נהיו משאב שהולך ונהיה נדיר, מטורף לחשוב שאפשר לשנות סדרי תבל וטבע, ולצפצף על הכל.
אולי כדאי שכולנו נלמד קצת מהסיפור הזה, וננסה לחשוב קצת יותר בפרופורציה לעולם שלנו. נחסוך קצת, נשמור עליו קצת, ולא ננסה לכפות עליו מתחים ודרישות, שמסתיימות בחורבן.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
נסענו לאיזור לטרון בסוף השבוע, לעשות פיקניק עם חברים. אז אמנם החום היה מדהים, ונמסנו לנו תחת פינה של צל, אבל בדרך חזרה הביתה ראיתי שצידי הכביש מלאים חצבים פורחים. 
כבר הסתיו עכשיו? כל שנה הקיץ נוחת עלי בזעף, ואני נעצב על אובדן האויר הנוח, מקלל את החצי שנה הקרובה שהולכת להמיס כל חלקה טובה של נעימות. את ההליכות הקצרצרות בשמש שאתה יוצא מהן מטפטף ולח, כי האויר לח ומגעיל והשמש קופחת.
וכל שנה מחדש, אני רואה חצבים ונעצב. כבר נגמר הקיץ? שוב השמש תלך ותיעלם ושוב נצא מהמשרד בחושך גם בחמש בערב? וכמה כבר הספקתי להיום בים? כילד הייתי מבלה חצי מהקיץ בים, ועתה שנה שבה אני מגיע לים ארבע פעמים אני מתרשם מעצמי.
אבא שלי אמר לי כשהייתי ילד שהזמן עובר מהר. ככל שאתה גדל, השנים טסות, ואתה לא מבין לאן הוא רץ, וכבר עוד שנה עברה. כשהוא אמר את זה הייתי ילד, והימים עברו כל כך לאט. היום אני מבין למה הוא התכוון.
נצלו את הימים האחרונים של שמש, כשיוצאים מהעבודה ויש אור. עוד שניה, עוד מצמוץ, שעון החורף המתועב יחשיך את הארץ.
אין כמו לפתוח עיתון בכדי לגרום לך לנחת.
מה הפעם? ראש הממשלה שלנו בחר להתייחס לשוברים שתיקה, ואמר שאין שתיקה לשבור. "הם שוברים שתיקה לגבי הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון שיש לה מערכת משפט עצמאית ועיתונות חוקרת שלא מפסיקה לעסוק בנושאים הללו", אמר נתניהו. "אין שום שתיקה לשבור, על מה הם מדברים?"
ייתכן שזה בעוכריי, שלמדתי לוגיקה בתואר שלי, ואני נתקל במשפטים כאלה ופשוט לא מצליח לראות קשר בין הטיעון למסקנה. אבל מה לעזאזל?
אותה עיתונות חוקרת מאד משתדלת להשאר בצד הישראלי של הגדר, מעשית כמו גם אידאולוגית. עצם ההתייחסות להתנחלויות כבעיה גורמת ל"הארץ" להחשב לעיתון עוכר ישראל. כלל התקשורת פרסמו בשמחה רבה את האשמותיו של דובר צה"ל ששוברים שתיקה הם חברה למטרת רווח ולא מלכ"ר, במקום את הדו"ח אותו אספו ורצו לפרסם. פעולת ההסחה הצליחה.
דמוקרטיה חיה ותוססת, כמו גם עיתונות לוחמת, היו חוגגות את קיומו של ארגון כזה. ראש ממשלה טוב היה מסתכל על חבורה של לוחמים קרביים, מיטב בחורינו, שאינם מסרבים לשרת אלא מתוך דאגה למה שהולך ונהיה מאיתנו, מפרסמים בכדי שנדע, מה המחיר המוסרי שאנחנו משלמים על הכיבוש.
עלינו להיות גאים על צעירים שחושפים את מה שרע, שקורה אצלנו. עלינו להתגאות שלמרות מערכת החינוך הכושלת, הדוגמה האישית השלילית של מנהיגינו, בוחרים צעירים לחשוף את האמת המרה, במקום להסתתר כמו שר הבטחון מאחורי ססמאות נבובות כמו "יש לנו את הצבא המוסרי ביותר בעולם, ואין מה לחקור". עם נבחר או לא, אנחנו בני אדם. אנחנו חוטאים, מפשלים, מפחדים, ועושים דברים לא יפים. מי שאוזר אומץ לחשוף מעשים כאלו ראוי לפרס, לא לעונש.
אני רק תוהה האם הפאניקה בה מנהיגינו מגיבים לדברים כאלו, היא לא הסממן הכי ברור שהם יודעים בדיוק כמה שטויות הם מדברים. על ראש הגנב בוער הכובע, אחרי הכל.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
הגיע הזמן להתוודות. מסיבות שאינן תלויות בי, יצא וראיתי לא מעט מהפרקים של העונה האחרונה של כוכב נולד. בהתחלה אישתי ואריאל (חבר) הכריחו אותי, ובהמשך, אין מה לעשות, כבר הייתי מחובר לעלילה ונהיה קל יותר לשכנע אותי לראות. זהו. אמרתי את זה.
אז אתמול (נכון לשעת הכתיבה) היה הגמר. למען האמת, הייתי מוכן לוותר. העונה נמשכה ונמשכה ויצא לי המיץ לראת הסוף, מה גם שלדעתי רוב המוכשרים עפו והשאירו גמר די חלול. מבחינתי גמר מעניין היה פאולה, לירן ומיי, למשל (למי שזה אומר משהו).
הגמר היה פשוט רע. משמים, שירים גרועים בביצועים גרועים, והוכיח סופית דבר אחד. זו תכנית טלויזיה בה אנשים שרים. אין פה שום מפעל מדהים לייצור כוכבים מוסיקליים. לראיה אף אחד לא ממש הצליח יום אחרי שזכה, או פשוט לראות את מחזה הזוועה שהציג הזוכה של שנה שעברה. מה לעזאזל זה היה.
לסיום, דווקא היו כמה רגעים יפים בעונה הזו, בעיקר כשמישהו מוכשר נותן אינטרפטציה יפה לשיר יפה. וזה לא קרה המון.
אז לסיום, לדעתי השיר הכי יפה שהיה השנה.
לחצו כאן לפתוח בחלון חדש.
—-============——
סליחה על חוסר העדכון לאחרונה, תקלות טכניות חוזרות ונשנות מנעו ממני לפרסם פוסטים. זה כנראה קשור לתוספים שהוספתי. יהיה טוב.