14 שנה עברו. וי איך שהזמן טס. כמעט שפספסתי השנה את התאריך. מזל שהדליקו נר בכניסה לעבודה.
אנשים נחלקים לכמה קבוצות ביחסם ליום הזה. חלקם נהנים לדשדש בסנטימנטליות דביקה, מתגעגעים לאיזה עבר מושלם שלא באמת היה קיים. חלקם מזלזלים ביום הזה, מייחסים אותו רק לשמאלנים, שלא לדבר על אלה שמצפצפים עליו כי רבין היה בוגד.
קשה לי להתחבר לקבוצות הללו. קצת כמו כמה ימים אחרים שיש פה, אני חושב שרוב האנשים מפספסים את המסר החשוב של היום הזה.אולי כי הכל מעורבב. זהו יום אבל על תהליך השלום, שנרצח יחד איתו. אבל זה גם יום אבל על אובדן של אדם מיוחד, ועם כל זה, יום זכרון להירצחו של ראש ממשלה בישראל.
לפחות על הסעיף האחרון הזה, כולנו צריכים לחשוב קצת. להפנים, שנציג של העם הנבחר, החליט להרוג ראש ממלשה נבחר, בגלל קידום אג'נדה פוליטית.
יש לנו לא מעט אנשים במדינה, שמסרבים להכיר בסמכותה. מסרבים להכיר בחוק, ורואים בו משני לחוקים שלהם. אם אלה חוקי המוסר הפנימי שלהם, או של התנ"ך. כמו כל דבר, יש פה טוב ורע, חיובי ושלילי. המצפון הפנימי שלנו הוא דבר כל כך חשוב למשל כשאתה חייל בקרב. לא סתם אנחנו מייחסים כל כך הרבה חשיבות לפקודה בלתי חוקית בעליל, הרי זה מה ששומר עלינו ועל חיילינו מלהפוך לרובוטים, ושולל מאיתנו את התירוץ של חיילי הנאצים, "רק מילאתי פקודות".
מצד שני, אי אפשר שיהיה פה כאוס. אי אפשר שכל אחד יחליט מה הוא מקבל ומה לא, מספר החוקים. מתי לציית (כשהמדינה מעניקה לך תקציבים למשל) ולא, כשהיא מפנה התנחלויות. איך מוצאים את השביל הנכון הזה? איך מאפשרים לאדם לסרב כשהחוק דורש פשע, ומצד שני, לשמור על חברה שפויה?
הולך ונבנה לנו קונפליקט, שיתפוצץ יום אחד. אנחנו מאפשרים לחברה שלמה בתוכנו לחיות כאורחים. וכשיבוא היום (אמן ואמן) וסוף סוף נגיע לפינוי, לפרידה, לחלוקה של הארץ, המטען הזה יתפוצץ. קיבלנו תמרור אזהרה בולט, באיזו קלות מוכנים אנשים בתוכנו לשבור את הכללים.
.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.
לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן. ל- RSS הקליקו כאן.
