בלוק
שבוע אחד הייתי חולה, היה לי תירוץ. אבל עתה מסתיים שני, ואני פשוט לא מצליח להתחיל ולסיים פוסט אחד. התחלתי כמה וכלום לא זרם. ישבתי מול המסך ובהיתי. חרשתי אתרי חדשות לכתבה שתעורר תגובה, עניין, רעיון. עברתי על טיוטות ישנות שלא סיימתי.
כלום. לא יוצא, לא זורם, לא מתחיל ובטח שלא נגמר.
מוזר. שבועות כה רבים אני מתפוצץ ברעיונות, שוכח חצי מהם לפני שאני מגיע למקלדת. וזה לא שלא קרה כלום. יום זכויות אדם ניסה לנצנץ כאן, אובאמה העביר חוק בריאות ממלכתי היסטורי, והכנסת שלנו מחוקקת חוק שיכשיר את כביש 443.
העולם מסכם עשור. שיר העשור של 88 אפ אם הוא beautiful day של U2. אני עוזר זוכר שישבתי עם קלטת והקלטתי את מצעד העשור של שנות השמונים. שיר השנה היה another brick ni the wall. גם אז אנשים בני 30 אמרו לעצמם מה זה החרטה הזו, למה לא עושים יותר מוזיקה טובה?
קראתי פוסט מאד מעניין אצל רביב דרוקר על גלעד שליט, נושא שלא פתחתי בכלל בבלוג. משהו שונה לחלוטין ששווה קריאה. באמת.
נתראה ב2010, עוד שלושה ימים בערך, ואז תפתחו את החלונות ותראו מכוניות עפות. לא?
האמת, מרשים. אבל המגדל מסיים את בנייתו בשיא משבר חמור בנדל"ן המקומי, והוא כנראה יישאר בודד עוד זמן מה, עם מעט מאד בניינים מארחים לו לחברה.
אני מאד אוהב בניינים גבוהים, בעיקר לעלות עליהם ולהשקיף על הנוף מסביב. לדעת שככה ציפורים וסופרמן רואים את העולם כל הזמן. אבל משהו בקריאת התיגר המדברית הזו מציק לי. משהו בלעשות הכל הכי גדול הכי יקר הכי לא הגיוני באמצע מדבר שומם שבו איש לא מסתובב כי כל כך חם.