The Soapbox

אני מכור. אני לגמרי מכור. כל פעם שאורלי רק מתנשפת, או נושמת מהר, אני יודע שהוא זז. ישר אני מניח על הבטן שלה את היד, וכמו מכור, מקבל את מנת סם האושר שלי.

בהתחלה זה היה סתם בעיטות, והיום זה ממש יצור שזז שם בפנים. לפעמים הוא זז ככה שאני פשוט מרגיש את הראש שלו בפנים. הראש של הילד שלי משתפשף לו בבטן שלה, ודרכה, ביד שלי. הוא מתלטף לו, אני מלטף. הילד שלי.

מה עובר לו שם בראש? על מה הוא חושב, מה מעיר אותו ומניע אותו לזוז לו שם פתאום? הרי ברור שאין לו מחשבות באותו אופן שיש לנו. אין לו את המילים, אין לו את הנסיון, החוויות, התמונות בראש. עולמו מורכב מקולות עמומים, מצללים של אור לפעמים, מתנועה. מחום ואוכל, ולדעתי, משהו מהתחושות של אורלי גם איכשהו מגיע אליו. אני פשוט יודע שכשטוב לה, גם לו טוב.

ולפעמים הוא זז שם, ונוגע בי. הילד הזה כבר איתנו, כבר משתתף באיזה אופן בחוויות שלנו, חתום על כרטיסי הברכה. מביע מורת רוח לפעמים, משתולל כשהיא אוכלת חריף. (נו מה, הוא הבן שלי!)

הוא היצור הכי טהור שקיים. עוד לא לכלכנו אותו. נקי ותמים, עוד לא נגוע במילים של חול.

אומרים לי שאני איש של מילים, אבל קשה לי למצוא את המילים שיתארו את ההרגשה, כשהראש שלו צמוד לי ליד, בתוך הבטן שלה, וזז. כל כך מחכה, כל כך רוצה לפגוש אותו, לראות אותו, זה מטריף.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

הם רק לא יודעים את זה.

אנחנו בשיאו של שידור חוזר. לאלו מכם שמספיק זקנים, אולי תזכרו: פעם מזמן, כשרק התחילו המחשבים האישיים, היה משהו מוזר שנקרא פיסי. קופסה מכוערת שהיית מדליק וכותב בה הוראות מוזרות בשפה שנקראה "דוס". לא היה מה לעשות איתם, והם עשו ביפ ביפ ביפ מעצבן.

במקביל, הופיע משהו חדש בשוק. מחשב של אפל. הוא נראה יותר טוב, ועבד עם משהו חדש מדהים - חלונות. למשך יומיים בערך, האפל היה להיט. אבל אז שני דברים קרו. חברה ממזרית בשם מיקרוסופט פיתחה גרסה משלה לחלונות, ואיפשרה לכל מי שירצה לכתוב לפי סי תכנות חדשות.

הדבר השני שקרה - אפל התעקשו שכל פיתוח ייעשה באישור שלהם, כדי לפקח שהכל יעבוד טוב. תוך שתי שניות, התברר שעל כל תכנה שנוספת למק, בערך 3621346 תכנות חדשות נוספות לפיסי. המאבק הסתיים מהר מאד כשלכל ילד יש בבית פיסי, ומק נשאר מאחור עם נתח שוק של איזה 4%.

היום אמנם האייפון להיט. אבל לקח שנה שנתיים, והשוק מתחיל להיות מוצף בטלפונים חכמים עם קוד פתוח ברמה זו או אחרת. והם תומכים בפלאש. אם הייתם מתכנתים לטלפונים - מה הייתם בוחרים? לשלם על הזכות לפתח לטלפון, לא להשתמש בפלאש, לחכות לאישור של אפל על התכנה, ואז לשלם שליש מהכסף שאתה מרויח? אה, ואסור פורנו.

או, לעשות מה שבא לך. לפתח עם פלאש, לקבל את כל הרווחים? אה, ומותר גם פורנו.

אני מנחש שמהר מאד האייפון, וידידו הרחב יותר האייפד ימצאו את עצמם נעלמים באבק של טלפונים כמו זה של גוגל. כרגע עוד יש יותר תוכנות לאפל, אבל זה זמני. אני מעריך שיהיה קשה מאד מאד מאפל להשאר מובילים בתחומים הללו לאורך זמן. אבל זה רק אני.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

שבוע מעניין עבר על כוחותינו.

התקזזתי על קארמה רעה לשנתיים לפחות, אני חושב. בהתחלה, היה התאקל על איילון. אחר כך, בבוקר שאחרי ששלחתי בגאווה את המייל על עלייתה של הגרסה החדשה של המערכת שעבדתי עליה, היו פיטורים בחברה, ואני יחד עם עוד כ-100 נבחרים, מצאנו את עצמנו, איך אומרים, Redundant. למחרת בבוקר, בדרך לאסוף את מכתב הפיטורין, ירדתי למכונית ומצאתי ששני גלגלים מפונצ'רים. נו באמת.

אני לא אשקר ואומר שהכל שמחה וצהלה, אבל איכשהו, אני בר מזל. זכיתי לעבוד שנתיים במקום שבו נהניתי ממה שעשיתי. למדתי, התפתחתי, והגעתי לעבודה כל בוקר עם חיוך. כמה אנשים יכולים לומר את זה? ברגע הפרידה, כמות הטלפונים, מיילים, שיחות עידוד היו בלתי נתפסים. אנשים אמרו שנהנו לעבוד איתי ושמעריכים אותי. המכה לאגו מתרככת מאד כשמציפים אותך ככה בהערכה.

יש בריאות - צ'ק. יש אהבה - צ'ק. עוד חודשיים, קסם קטן מצטרף למשפחה, תהליך שמקסים אותי ומציף אותי התרגשות - צ'ק.

אני מספיק בטוח שעצמי, שלמרות הקשר המאד הדוק שהיה לי עם העבודה, היא לא מגדירה אותי. אני אמצא משהו חדש, וגם עד אז, אני אדם שלם ומבסוט מהחיים.

עצוב לי, כי היה כיף, וקשה ככה שזה מתנתק באחת, בהפתעה. אבל מי יודע אילו הזדמנויות מחכות מאחורי הפינה.

בעודי כותב את השורות האלה, בא גשם על רמת גן, שוטף ומנקה את העיר.

שבוע טוב! אני הולך לשחק באולינג. מישהו בא?

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.