The Soapbox

אמא של יואב מחייכת אליו

גם כשעייפה, גם כשעצובה, גם שאין לה שום טיפה של כוח.

אמא של יואב שרה לו שיר

מספרת סיפור, מצחיקה מדגדגת מלטפת מנשקת מחבקת ואוהבת, כל הזמן.

אמא של יואב בוחרת לו בגדים

הכי הכי יפים, כאילו כבר עכשיו הוא צריך לתפוס כלה, כי חשוב לה שיהיה הכי חתיך שיש.

אמא של יואב מוצאת מה לספר לו,

מה לקשקש לו, מה לעשות לו, הפתעה, משחק, דרך חדשה לגרום לו לצחוק, כל יום מחדש.

אמא של יואב יודעת מה מציק לו

ומה לומר, מה לעשות, איך לטפל, כאילו נולדה להיות אמא שלו מאז ומעולם.

אמא של יואב יודעת מה הוא צריך לאכול

ומה לתת לו כשיש כאב בטן, ושיניים, ואיך להרגיע אותו כשעצוב.

אמא של יואב מספרת לו סיפורים

כמו שרק אמא יודעת. היא הכי אמא שאפשר.

אמא של יואב עושה עוד מליון דברים

עובדת ומסדרת, ויודעת לבשל, ועושה כושר, ובת זוג הכי נהדרת שיש.

אמא של יואב היא האישה שלי

והיא הכי מדהימה בעולם.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

.

Yoav's Mom

Yoav's mom smiles to him

even when she's tired, when she's sad, when she feels all spent.

Yoav's mom sings him a song

tells him a story, tickles and plays and hugs and kisses and loves him, all the time.

Yoav's mom picks his clothes

dresses him up, only the best, as if he is to meet his bride today.

Yoav's mom always finds what tales to tell him

what to chat, what to do, what new surprise, new game, new way to make him laugh, every single day.

Yoav's mom knows what is bothering him

and what to say, what to do, how to treat, like she was born to be his mommy

Yoav's mom knows what he needs to eat

what to do when he has a tummy-ache, when he is teething, and how to calm him when he is crying.

Yoav's mom tells him stories

in a way that only a mom can tell. She is the mommy-est anyone can be.

Yoav's mom also does a million other things

has a job, knows how to cook, and goes to the gym, and is the most wonderful wife you can imagine.

Yoav's mom is my wonderful woman.

and she is the most amazing woman in the world.

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

במקום ליהנות מהחצבים שצומחים בכל פינה, מההקלה בעומס החום ושלל ארוחות החג ההולכות וקרבות, אנחנו עסוקים בבהלה החדשה. מה יהיה מחר. מה יקרה עם ההכרזה הפלסטינית. מלחמה?

התנהלותו של ראש ממשלתנו הנערץ נמצאת איפהשהו על הסקאלה שבין בת יענה שמחביאה את ראשה בחול ומקווה שהכל ייעלם, דג אבו נפחא, שמתמלא אויר ומנסה להפחיד כך את כל מה שנתפס כאיום, והמשרת מהאגדה, שנאלץ בסוף גם לאכול את הדג, גם לקבל את המלקות, וגם להיות מגורש מהעיר. הסיפור על הנזיפה הישראלית במדינות אירופה שניסו לעזור לנו, וההתקפלות מדגימים את הסיפור הזה.

מול האפשרות הכה מתבקשת בעיני ללכת לקראת מה שאי אפשר לעצור, ולנסות להוציא את המקסימום מהמצב, נראה שאנחנו מתעקשים לעשות כל מה שאפשר להפוך את המצב לעוד יותר גרוע.

מה אפשר לעשות?

החודש אני בוחר באסקפיזם, כי בלוטת הייאוש שלי כבר מכווצת ומיובשת. אז אני מתענג על הפרחים הלבנבנים שמבטיחים עננים, סוודרים ושוקו חם מעבר לפינה. אני משחק עם אפרוח קטן ומתוק שעושה לי הכי נעים וטוב שאפשר, שעוד שניה לומד לומר "אבא". מנסה לאכול טוב, ליהנות מהאנשים שאני אוהב, וכוס וויסקי טובה כשאפשר.

דווקא בתקופה שבה פרחה התחושה שאנחנו לא לבד, ושאפשר אולי לשנות, אני מרגיש שהעולם מכין לנו חתיכת סטירה מצלצלת. אבל אולי אני טועה, הנבואה הרי ניתנה לשוטים.

.

Come September

September has arrived. Instead of enjoying the squills blossoming in every corner, the end of the heat wave of august, and the holidays coming ahead, we are busying ourselves with the new panic coming up. What will tomorrow bring. What will happen with the Palestinian independence issue? War?

Our fearless leader Netanyahu is acting on a scale between an ostrich hiding its head in the sand hoping it all goes away, a Tetraodontidae fish that blows itself full of air to scare enemies, and that slave from the myth, that was forced to eat the fish, got hit with the cane, and eventually got driven out of town. The recent event of our ministry of foreign affairs telling off the EU ambassadors for trying to help us and then folding and accepting their help, after they have already lost all patience for us demonstrates this perfectly.

Facing what seems to me the obvious choice to walk towards what you cannot stop, and try to make the max of the situation, we seem to be doing our very best to make things as bad as we possibly can.

So what can you do?

This month I choose escapism. My despair glands are dry. So I celebrate those white flowers that promise us clouds, sweaters and cups of hot coco around the corner. I play with that sweet bundle of cuteness that makes me so happy, even before he knows how to say "dad". I try to eat good food, enjoy the people I love, and a glass of whisky when I can.

It drives me that just when things seemed to get better, that we are not alone and that real change may come, the world seems to have given us a slap in the face.  Could I be wrong? After all, prophecy is a fools game…