קצת נרעש

אני קצת נרעש.

בדרך חזרה הביתה, בעלייה על איילון (בירידה לאיילון?) נסעתי לי לתומי. פתאום אני רואה באמצע הכביש שוכב לו גלגל. עקפתי אותו, ופתאום, מאחורי הסיבוב מופיע לו אוטו חונה באמצע הכביש, שברור לגמרי שממנו נפל הגלגל (הרזרבי, לא כזה דרמטי). סטיתי מהר לכייון השני, כדי להספיק לעבור גם את המכונית, אבל היה קצת צפוף כי היה גם אוטו משמאל.

ממש הספקתי לחשוב את תחילת המשפט "רק שלא יפתח את דלת הרכב שלו עכשיו" וזה בדיוק מה שקרה.

ברקס מטורף, שבירה חזקה שמאלה. האופנוע לא היה מבסוט, אבל הצלחתי להמנע מלהתרסק על הדלת והבחור. האופנוע נפל ואני איתו.

אאוץ'. יותר מכל דבר אחר, זה היה מבהיל. פחדתי להתרסק על הדלת שלו, ומאד פחדתי מהרכב שמאחורי, שלא יעשה ממני פיתה כשאני נופל.

האופנוע אפילו לא נשרט. אני מתחתי קצת שרירים מהתנועה הלא ברורה בה נלחמתי שהאופנוע לא ייפול על הכביש, ואז ליפול בעצמי. המכסה של הדלק כנראה לא היה סגור טוב, והתיק שלי מריח כמו בקבוק מולוטוב. סה"כ, יצאתי ממש בזול.

מזל שנסעתי לאט ובזהירות. מזל שהנהג אחרי היה ערני.

אבל זה עושה לך חתיכת טלטלה. הגעתי הביתה, ופשוט נשכבתי על הספה לנשום. אתה חושב על כמה קל זה יכול להיות להתרסק. לנסוע מחר לעבודה באוטו? נראה לי שכן. למרות הפקקים.

כשעשיתי את הרשיון, ידעתי שזה מסוכן. אבל אמרתי לעצמי שאני מספיק זהיר וטוב על ההגה שאצליח להמנע מתאונות ולהיות בטוח. מצד שני, אין כמעט רוכב שלא התרסק פעם. אולי זה היה התור שלי ועכשיו יהיה בסדר? לא רוצה לנסוע כל יום בקופסה מפח בפקקים עם כולם. זה לא יעיל, זה מזהם, זה מבזבז את חייך לאט לאט בפקק. אבל רוצה להגיע הביתה בשלום!

סעו בזהירות, ושימו לב למי שסביבכם. גם לדו גלגליים מותר לחיות…

biker-santa-small

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

שעה של מדיטציה, כמעט

הבוקר אורלי היתה צריכה להגיע לצריפין, ועד שקמנו כבר לא היה זמן להגיע למונית שירות. אז הקפצתי אותה על הטוסטוס. נתעלם לרגע מהפקקים, המכוניות הנדחפות, והקור כלבים שהיה בחוץ.

עם הנסיעה לצריפין וחזרה לעבודה בהרצליה, יצא לי לשבת שעה על הטוסטוס. השמש זרחה, השמים היו מספיק כחולים, העייפות התנדפה ברוח הקרירה והפכה לצלילות.

קצת חשבתי על העתיד. קצת חשבתי על העבודה. מיקדתי מחשבות על פרוייקט שאני עובד עליו, ואיכשהו, הבדידות בתוך הקסדה, בלי רדיו ובלי שיחה, נותנת לך לחשוב הרבה.

אני לגמרי מבין את המשיכה שיש לאנשים לעלות על אופנוע ולנסוע אל הערבות הנצחיות. חבל שאין בארץ מקום לקחת הארלי לנסיעה של שלושה ימים. מדיטציה על שני גלגלים. סדנת ויפאסנה בסטייל, עם נוף מתחלף.

img_2350-medium

הלאה אל הכבישים הפתוחים!

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

זאת לא השאלה

הבוקר התפרסמו תוצאות סקר הנוגע למאבק הרוכבים נגד העלאת תעריפי ביטוח החובה. למי שלא יודע, ביטוח החובה לטוסטוס שלי עומד על קרוב לארבעת אלפים ש"ח. ביטוח החובה למכונית, פחות מחצי. המדינה עומדת להעלות את התעריפים הללו עוד יותר. הטענה היא שרוכבי האופנוע מעורבים בהמון תאונות.

אז הסקר אמר שהציבור מפרגן לרוכבים, אבל לא מוכן לסבסד את ביטוח החובה שלנו במחיר ביטוח הרכב.

אבל האם זו השאלה האמיתית?

אני עדיין זוכר את שיעורי הנהיגה שלי על אופנוע. את הטסט עושים אחרי שבוע שלם של שיעורים, בהם רכבתי במגרש חניה הלוך ושוב על פס לבן, ועשיתי שמיניות בתוך מרובע. למה? כי הטסט הוא נסעיה איטית לאורך פס לבן, ועשיית שמיניות. לנסיעה על כביש הוקדשו לא יותר מ30 דקות במשך כל לימודי הנהיגה שלי. המורים לא טרחו לתת רגע אחד מסכן להסברים של התנהגות על כביש, או ללמד אותי דבר מהדברים החשובים. לא שאסור להשתמש בבלם הקדמי בכוח שלא להתהפך, לא איך להשתלב בתנועה שלא אהרג, לא איך נמנעים מהחלקות בכביש רטוב.כמו במבחני הבגרות בבית הספר, בית הספר מכין אותך לבחינה ולא מלמד אותך את החומר. אז כולם עוברים טסט, ואף אחד לא יודע לנהוג.

את אותם שיעורים מקבלים בני 16 שבהוויתם טיפשים. לא באשמתם, אלא כי בגיל 16, רכב זה צעצוע. אתה מספיק צעיר לחשוב שאתה לא יכול למות, ואתה נוהג כמו במשחק מחשב. ואז חלק גדול מהם הולכים לעבוד בשליחויות. משלמים להם להגיע כמה שיותר מהר ליעדם. ברצינות. אני זוכר איך הייתי נוהג באוטו, ויודע בדיוק למה ההורים סירבו לתת לי לעשות רשיון כשהייתי צעיר. ואני זוכר כמה תאונות עשו חברים שלי שהיו להם אופנועים. איכשהו רק אצלנו אופנוע זה כלי עליו טסים כמו מטורפים, במקום להתייחס אליו כמו אל כלי שמביא אותך הביתה. סעו לביקור קצר באיזו עיר אירופית, ותראו איך אופנועים גדולים ומרשימים נוסעים לפי החוק, משתלבים בזהירות בתנועה, ומצליחים איכשהו להתחיל לנסוע בלי להחריש את כל הסביבה.

motorcycle___cartoon_2

במקום להעלות תעריפי ביטוח, פשוט צריך ללמד אנשים לנהוג. בכנות, גם נהגי הרכב בארץ ברמה נמוכה. אבל אם במקום לחרוש שמיניות היו מסבירים לצעירים איך לנהוג, ומלמדים אותם השתלבות נכונה ובטוחה במרחב כלי הרכב, היו פחות תאונות.

פחות תאונות היו מורידות את תעריפי הביטוח, כמו גם חוסכות בחיי אדם.

אבל אולי זה רק אני חושב ככה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.