IMG_3053

להביא את ההימלאיה הביתה

(English text follows the Hebrew text)

החגים הגיעו, ואנשים בעבודה שלי לקחו חופשות נהדרות. יפן, הודו, תאילנד. מקומות שממש הייתי רוצה לנסוע אליהם. אוי כמה שבא לי. אבל זה לא יקרה. הסתובבתי בימים האחרונים במשרד הריק עם המון קנאה כלפי אלה שנסעו.

אבל הבוקר קרה לי דבר מופלא. עברנו עם האוטו במקרה באיזה רחוב ברמת גן, שלא עברתי בו מאז הצבא. הורדתי שם מישהי אחרי דייט קסום. זו היתה כנראה הפעם הראשונה שלי ברמת גן בכלל, וודאי שברחוב הזה. בלילה, הוא נקשר לי מיידית לחוויה, ולבחורה היפה: הבניינים נראו יפים והשכונה אמידה. הרגשתי כמו מבקר בבברלי הילס. זכרון הוביל לזכרון, וחזרתי לפעם הראשונה שפגשתי חבר – אבשלום, ליד קנין גבעתיים כשרק נפתח. עמדנו לרגע, מדברים, מתחת לבניין החדש והמרשים, ונפעמתי מהמקום החדש הזה. ממש חו"ל.

קניון גבעתיים מקום נחמד, אבל אני עובר לידו כל יום, והוא כבר שקוע עמוק בחיים הנורמאליים שלי. הוא כבר לא מרגש אותי. הרחוב הזה ברמת גן? עייף כמו שאר העיר. בקושי זיהיתי את הבניינים. באור היום, עם תחושת ההיכרות של העיר, הם איבדו מזוהרם.

ואז נזכרתי איך אני יכול ללכת עם הילדים שלי, ויואב פתאום יצביע בהתרגשות על משהו בדרך. משהו שעברתי לידו אולי אלף פעם. אולי ראיתי, ואולי לא. אבל בשבילו גם נסיעה לסופרמרקט מרגשת. כי מבחינתו, העולם חדש. וזה כנראה הסוד.

יש ככ הרבה נפלאות מתחת לבית שלך. עץ הלימון שלנו בחצר ככ שונה משהיה כשעברנו לגור פה. החצר שונה. לכל בית מסביבנו מרפסת, בחלקן מציצים דברים מעניינים. הסוד הוא בלשמור על מבט קצת יותר נאיבי. טיפה יותר להתבונן. להביט מסביב בלי הביטול של המוכר. ואז גם ביקור בנמל תל אביב יכול להיות משהו מופלא, ומלא קסם. כמו גם טיול בשכונה.

אני לא אגיע בשנה הקרובה לבאלי, להימלאיה, או ליפן. אבל אני יכול ליהנות הרבה יותר מהקסם של הרגע. ובכל רגע יש קסם, אם רק נביט קצת יותר טוב.

התמונה הזו צולמה בנמל תל אביב לפני שבוע.  :)

IMG_3053

 

Bringing the Himalayas home. 

The Jewish holidays are here. Everyone at work left for some wonderful vacations to Thailand, Japan, India and other places that I just cannot go to this time. But how I wish that I could. The last few days I just wandered the empty corridors at work, green with jealousy at the co-workers that were somewhere exotic, while I was not.

But, this morning, something magical happened to me. We accidentally drove the car through a street in Ramat Gan, Just a few blocks from our house, that I have not seen since I was in the Army, almost 20 years ago. At the time, I was dropping a girl off, after a very lovely date. It was probably my first visit in Ramat Gan ever. At night, that street connected with the experience, and the lovely girl I just spent the evening with. The houses looked lovely and expensive, the neighborhood affluent. I felt like I was touring Beverly Hills. One memory lead to another, and I suddenly recalled my first visit to the Givataim Mall, Around the same time. I was meeting my friend Avshalom there. We stood at the foot of this new, impressive building, and I was impressed with how "abroad" everything felt.

Givataim Mall is still nice, almost two decades later. But I pass it every day, and barely see it anymore. It is too much part of my normal, everyday life. So it no longer excites me. That street we passed this morning in Ramat Gan? Barely recognizable, just another street in a city that is tired and long overdue for a face-lift. In the sharp day-light, it lost all its charm.

But then I remembered how sometimes, when I am walking with the kids, Yoav might point at something excitedly. Something I may have walked by a thousand times. I may have noticed it, or not. But for him, even a trip to the Supermarket can be full of adventure. That is because for him, the world is new. And that is probably the secret.

There are so many wonders just outside your doorstep. The lemon tree in our yard is so different from how it looked when we just moved in. The whole yard looks different. Every house around us has a porch, a yard, some have something interesting just peeking out. The secret is just to maintain a more naive eye when you are looking at things. Look a little bit more carefully. Observe without dismissal of what is so familiar. Then, even a walk in the neighborhood can be an adventure. A visit at the Tel Aviv Harbor can be magical.

I will not make it to Bali, Japan or Thailand this year. But I can enjoy many magical moments, even at home. And every moment has magic in it, if we just pay attention.

This photo (above the text), by the way, was taken at the harbor, just last week.

 

כשר לפסח – עאלק

(English text below the Hebrew Text)

ראשית, התנצלות, על חוסר כתיבה לאחרונה. אני שוב פה איתכם.

שנית, חידון קצר – מי מהמוצרים הבאים לדעתכם כשר לפסח, ומי לא:

לחמניות כשרות לפסח

לחמניות כשרות לפסח

שישיית בירה

שישיית בירה

מידי שנה ההיצע הולך ומשתכלל, והחיקוי נהיה דומה יותר ויותר למקור. "חג המצות" לשעבר הצמיח תעשייה ענקית של מוצרים "כשרים לפסח", כי הם עשויים מקמח מצות. לחמניות, עוגות, מה לא.

לי יש בעיה עם זה. קראתי את ההגדה, קראתי את הסיפור על יציאת מצרים בתנ"ך. המצות נועדו לזכור את זה שלבני ישראל לא היה זמן, אז הם הכינו מצות ולא לחם. לכן, מצווה עלינו לאכול מצות, ולא לחם. אני מצטער, אבל לדעתי לעשות מצה, לרסק אותה, לעשות מזה קמח, ומזה לחמנייה, זה לא רק לא טעים, אלא מאד מאומץ ולכן חורג מרוח החג. אם כבר, אז פיתה רגילה זה כבר קרוב יותר למצה מלחמניה מגעילה שהוכנה מקמח מצות. ואני לא קראתי בשום מקום שאסור לשתות בירה, או ויסקי, או שלבן שלי אסור לאכול גרבר ירקות כי זה לא כשר לפסח. איזה אבסורד זה!!!

אני שומר לעצמי את דעתי על אנשים שמאמינים באל, ומכבד אותם. אבל לחמניה כשרה לפסח, או מעלית של שבת, או כל גאדג'ט מטורף שעושה כאילו אתה שומר ובעצם ממשיך עם החיים כרגיל, מביאים לי את הסעיף.

די לזיוני השכל, אנא, חזרו למציאות. אם אתם כבר אוכלים לחמניית מקמח מצות, תפסיקו לעבוד על עצמכם ותזמינו לחם רגיל. ותעזבו את הבירה שלי לנפשה.

זה כל מה שיש לי לומר על זה.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

.

Kosher for passover, As if?

First, an apology for not writing much lately. I am now back in the groove.

And now, a quick pop quiz – which of the 2 items above is kosher for passover?If you chose the beer over the buns, you are wrong. Absurdly enough, and this gets more sophisticated every year, people are inventing more and more elaborate "kosher" buns, cakes and bread, that are simply made from Matza that was ground into flour. Now I have a problem with this. From what I know of passover, we are celebrating the memory of the Israelites escaping Egypt in a rush, who did not have time to make bread and therefore ate Matza. Therefore, we are supposed to eat the quickly made matza and not bread. Making Matza, grinding it to flour, and then making bread from it is a highly elaborate operation, and therefore misses the point completely in my opinion.

If anything, a simple Pita bread sounds closer to the spirit of things than these new Matza buns. And to go from here to banning beer, whisky, or making baby food non kisher is just crazy. There is no passage about baby food in the Hagada!

I will keep to myself my opinion on religion, and I respect the peoples choice to believe. However, The kosher buns, the Sabbath elevator, or any other smart-ass gadgets that are meant to let you think you are keeping with tradition while completely missing the point, just make me laugh.

So please, cut the BS, and if you are eating the passover buns, just eat regular bread. AND LEAVE MY BEER ALONE.

That is all I have to say about that.

.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here

מעבדות לחירות

אחד הדברים שמקסימים אותי בפסח כבר שנים זה ההתגייסות של אנשים למען הקהילה. תרומות של כסף ושל מזון, צעירים עומדיות ואוספים מזון בסופרמרקט למשלפחות נזקקות. מאד יפה. בכלל פסח הוא חג שאני מאד אוהב. הכי משפחתי בעיני.

בחג הזה, כפי שמסופר, אנחנו חוגגים את יציאתנו מעבדות לחירות. את זה שהשתחררנו מהנוגשים המצריים, ונהיינו עם חופשי. ככל הנראה יש איזה בעיה או שתיים של מחסור חמור בממצאים ארכיאוליגיים שיאמתו את הסיפור, אבל זה בכלל לא חשוב. הסיפור הזה הוא כזה סיפור מכונן של היהדות, שהוא נצחי לא משנה מה יצמאו בין האבנים.

מה שכן מפריע לי לאחרונה, הוא הראייה הצרה שלנו. כל כך קל לנו להתגייס למען עמנו. אבל אנחנו מפספסים לגמרי כמה אנשים מסביב לנו סובלים. מערבית לנהר הירדן יש כל כך הרבה אנשים שלא יכולים לחגוג יצאה מעבדות לחירות, שזה כואב. כמה אלפי תאילנדים מועסקים בחוזים דרקוניים, הדרכונים שלהם בני ערובה אצל המעסיקים שלהם שמשלמים להם תרי זוזי בשביל עבודה פיזית מפרכת? כמה זרים חיים בבתים של מבוגרים, משרתים מרצון בנסיון לקנות לעצמם חירות פיננסית חדשה בגלל שפה הכסף שווה יותר משם? כמה שחורים (אם בצבע העור ואם בתפקיד החברתי) מנקים שולחנות במסעדות, רוחצים כלים, תמורת מעות מעט, בעודם מסתתרים ממשטרת ההגירה? בושה לנו, לכולנו, איך שהעם הזה נראה בחג החירות הבא עלינו לטובה.

5shackles

ועכשיו, המאמץ המחשבתי הכי קשה – שימו בצד דעה פוליטית, שימו בצד מי אשם. שימו בצד את השנאה ואת הפחד, ולשניה אחת תראו רק בני אדם. תראו מיליוני אנשים שמעל 40 שנה חיים במחנות פליטים. אדמותיהם – אלהים יודע איפה. אין דרך שלא לראות בצורה אובייקטיבית, שקשה להם. הרבה יותר קשה להם מלנו. הם לא עבדים, האנלוגיה שלי נגמרה בפסקה הקודמת. אבל הם לא ממש חוגגים את חירותם כרגע. אז הישארו רגע בהפסקה הקטנה הזו, בה הם רק בני אדם. רק לשניה. התירו לעצמכם להבין שניה שיש לידנו אנשים שרע להם.

נסו. אני מבטיח שזה לא ישנה כלום בעוד 10 דקות, חייכם ימשיכו כפי שהיו. אבל אם נתיר לעצמנו ולו לרגע, באוירת החג, לחשוב עליהם, על האנושיות שלהם, ועל זכותו של כל אדם לחירות, זה יעשה אותנו קצת יותר בני אדם גם כן.

שיהיה לכם חג נהדר. שיהיה לכם כיף עם המשפחה, עם החברים, מוקפים באור נרות, עם אוכל טעים והרבה יין טוב. תיהנו מהחופש, מהחירות שיש לנו בכל יום של חיינו, ותזכרו שזה לא משהו שיש לכל אחד פה בעולם.

חג שמח.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.