אופיום להמונים בקופסה לבנה עם ציור של בית

ברצינות. אני מבין. זה מבעס נורא שלא כל כך מזמן קוטג' עלה קצת, ועכשיו הרבה. אבל הסתכלתם מסביב? מרוב שהיינו עסוקים בלהתכופף ולהושיט את הוזלין לחברות הכבלים, הסלולאר, הדלק, וכמעט כל מוצר צריכה פה בארץ, פשוט היה קשה להרים את הראש ולראות כמה מבחינה צרכנית לא כזה מדהים פה בארץ.  אבל זה לא כזה חדש. מי לא מבקש מאנשים כבר שנים להביא דברים מחו"ל? בו נכיר בעובדות. היה פה פעם שלטון יותר סוציאליסטי, ואחרי קרוב לעשות של ממשל ימני, ההגנה של המדינה עלינו ירדה. זה מה שבחרתם, וזה המחיר.

מה שמטריד אותי זה המהפיכה הגדולה, ההד התקשורתי, כאילו קוטג' זה הבעיה הגדולה ביותר שבוערת פה. 95% מהאנשים בעולם חיים בלי קוטג' כל בוקר. יקר לכם, קנו גבינה לבנה. גם זה הולך עם לחם ועם עגבניה.

חברים, יש פה כל כך הרבה דברים שלא בסדר. אפילו אם אתה ימני. מחיר הקוטג'? זה מה שמניע אתכם לעשות לייק בפייסבוק ולהרגיש לוחמנים? יש פה תחת שליטתנו כמה מיליוני אנשים, שהם סיר לחץ רותח של ייאוש ושנאה. יש פה יותר ויותר אנשים עניים שלא גומרים את החודש. יש פה ניצולי שואה שאין להם כסף לתרופות. עמותות שעושות עבודת קודש (עבודה שהמדינה הנאורה שלנו כבר מזמן התנערה מהמחוייבות שלה לעשות) על סף סגירה. האנשים ששולטים במדינה הם יצורים נאלחים שלא הייתם מפקידים בידיהם את האוגר שלכם לבייביסיטר לשעתיים. מושחתים, עבריינים, גנבים, נטולי מוסר.

ומה עכשיו? עכשיו הממשלה תעסוק בקוטג' שלושה חודשים, ותצא בהכרזות גדולות שלא יתממשו. זה במקום להתעסק במה שחשוב באמת. אני לא אתפלא אם כל העסק הזה לא התחיל מאיש יחסי ציבור של ביבי. הרי אם נלחמים על הקוטג' מי זוכר שביבי עסוק בלרסק את הקשר שלנו עם ארה"ב, שהוא לא מקדם את תהליך השלום.

חברים. אתם מבינים שהקוטג', הלחם, הדלק, היו עולים כל כך הרבה פחות אם היינו יוצאים מהשטחים? אתם מבינים שהכבישים להתנחלויות, הבניים הם, ההשקעות בתשתית עולות לכם מחיר הרבה יותר יקר משלושת השקלים של הקוטג'? אתם מבינים מה היה אפשר לעשות בחינוך, בבריאות, בכל אספקט של החיים שלנו עם 50 מיליארד דולאר שהשקענו עד עתה מעבר לקו הירוק???

אנשים מקליקים לייק בפייסבוק, ועיתונאים עצלנים עושים מזה כתבה. איזה יופי, כולם מרגישים חשובים, שהם נלחמים על העתיד שלנו, שהם פעילים. כמה מכם באמת הפסיקו גם לקנות קוטג' בסופר? כמה מכם מרגישים שעשיתם משהו באמת?

קשה לי שכולם מרגישים שהם פעילים, כשאת כל הדברים החשובים באמת הפסקנו מזמן לנסות לשנות. יש לי תחושה שייאוש מהמצב פה בארץ כזה, שאנחנו מתנחמים באיזה שטות שהשאירו לנו, כדי שנרגיש שעוד יש לנו השפעה.

אני לא אומר שלא חשוב להלחם מלחמות צרכניות. באמת שקשה לחיות פה בארץ. אבל בחייאת, מכל המאבקים שיש להיאבק פה, זה המאבק הכי ראוי? קחו את האנרגיות שלכם מהקוטג' ותמשיכו לעוד משהו. נסו לעזור למישהו. יש כל כך הרבה אנשים שהבעיה האחרונה שלהם פה זה מחיר הקוטג'.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

photo

.

Opium for the masses in a little white box with a house on it.

OK. Seiously. I get it. It really does suck that cottage cheese used to cost a little, and now it costs a lot. But have you looked around? We have been so busy bending over and passing the vaseline to the cable companies, the cellular companies, gas companies and almost any consumer product related company in this country, that we barely get to raise our head and see that consumer-wise, things are not so cool in Israel. But since when is that news? For years we have all been asking anyone going abroad to bring stuff over.

Face it, this used to be a more socialist country. Electing the right wing for govt for the last decade or so has diminished the protection of the govt and we are now paying that price.

What really bugs me is the big hoo-ha. The crazy media coverage. As if cottage cheese prices really are the most pressing issue here. 95% of the folks in the world manage fine without cottage cheese. If you don't like the price, buy something else. Plenty of stuff in the shop to go with bread and a tomato.

Folks, there are so many things that are so wrong in this country, even if you are a Likkud voter. The cottage cheese price?? That makes you click "Like" and feel all militant?  We control a few million people here that are turning into a boiling mass of anger and despair. We have more and more poor people that can't make ends meet. We have Holocaust survivors that cannot afford their medication. We have NGO's that are trying to pick up where the gov't has stopped doing its basic job of caring for the people, and are going bankrupt. The people running this country are corrupt, immoral thieves that you would not trust with your hamster for 2 hours.

And now what. Now the gov't will talk about cheese for 3 months. They will hold big press conferences that promise big empty promises. All that instead of dealing with something important. I would not be surprised if all this was started by a PR person in the PM office, for the cottage cheese mess has completely overshadowed the fact that we are so busy destroying our friendship with the USA, alienating ourselves from the world and going no-where with the peace process.

My friends. Don't you understand that the cottage cheese, the gasoline, bread and everything would cost so much less if we were not occupying the west bank? Don't you realize that the roads to the settlements, the buildings, the infrastructure investments, are all costing you so much more than cheese? Have you any notion of what our education system. our healthcare, everything would look like with an extra 50 BILLION dollars that we have so far poured into the west bank?

Instead, people are clicking "Like" on Facebook, and lazy reporters are making big headlines out of it. Cool for you. Everyone feels important, and feels like you are active, and fighting for our futures. How many of you have actually stopped buying the product you said you are banning? How many of you feel like you are really accomplishing something meaningful?

I find it so hard to see people feel like they are doing something important, when in fact we have long stopped trying to change the things that really matter. It is like we have grown so weary of things here, of the ability to bring change, that we settle for some crappy triviality that the big bosses still let us play with. so we feel like we matter.

I'm not saying we should stop fighting for consumer rights. Things really are hard here in that regard. But seriously, of all the fights to be fought, is this the first and most worthy of fights? Take your cottage energy and and do something more. Try to help someone that needs help. We have so many here that need to worry about more pressing things than the price of cheese.

As I don't post every day, feel free to subscribe to my Blog

To get every new post by Email, Click here. To get the RSS feed, click here.

חברים 2.0

משהו משתנה בדרך בה אנשים רואים חברות.  לפני 10 שנים היו לי חמישה חברים. עכשיו יש לי 362. ועוד כמה במסנג'ר, סקייפ, ומה לא.

מתוך חמשת החברים הללו, אחד נסע ללמוד בארה"ב, אחד עבר לגור בלונדון, ואחד הקים עסק משלו, בצירוף להיותו וורקוהוליק מלידה. אנשים קרובים הולכים ובאים, אני מניח.

אז מצד אחד, היום עם סקייפ, קל מאד לקשקש עם החבר מלונדון, ולשמור איתו על קשר. על החיים של הוורקוהוליק אני לומד מהטוויטר שלו. מצד שני, יש לי הרגשה שהחברויות החדשות מודל 2010 לא מוצאות חן בעיני. המדיום החדש הזה משנה אותנו, ואני לא בטוח שרק לטובה. גוגל וטוויטר ופייסבוק וחבריהן לא רק לוקחות לנו שעות במשחקים של חוות, או פותחים דרכים חדשות למצוא שידוך ולאבד מקומות עבודה. הם משנים את חיינו, קודים חברתיים, ואת כולנו.

life-back

מרשל מקלוהן פעם אמר שהמדיום הוא המסר. שינית את המדיום, שינית גם את המסר. ניקח את זה טיפה הלאה, שינוי המדיום משנה לא רק את המ שאמרת, אלא גם אותך. הסלולארי שינה את התרבות שלנו, ואתנו. המצאת המכונית שינתה אותנו תרבותית, ובמידה רבה גם פיזית (היו כל כך הרבה שמנים ומנוונים בלי כלי רכב ממונעים?). העשות הנוכחי הוא העשור של ההודעה. הודעת הטקסט, הודעת המייל, הודעת הטוויר, המסנג'ר, הוייב. ואני לא לגמרי מבסוט מהשינוי שזה הביא איתו. התרבות שלנו עוד לא השיגה את הטכנולוגיה, וזה מאפשר לנו לעשות כמה דברים ממש ממש מעצבנים, כמו לדבר בסלולארי בקולנוע.

אפשר לדון בזה בהקשר מאד רחב, אבל כרגע אני רוצה לדבר רק על התנהגות של חברים. אז הנה ספר החוקים שלי, ואם אתם רוצים תקראו לי מיושן. הוא רלוונטי רק אם אתם חברים שלי. אם לא, קחו את זה כהמלצה של שמרן מזדקן.

  • אם אתה חבר טוב שלי, ויש לי יום הולדת, או שהגיע פסח, או שגילית שאני הולך להיות אבא – תגיע, תצלצל. פאקינג אס אמ אס תשלחו לי כשאתם פיצה דומינוס והפיצה שלי יוצאת לדרך. כנ"ל לגבי הודעות פייסבוק או גלויות ברכה אונליין.
  • אם אתם באמת רוצים להפגש איתי, או לדבר איתי – דברו איתי. אס אמ אס שאומר "היי" או "מה קורה איתכם הערב" לא מתקבל בברכה. אם באמת רציתם להפגש, הייתם מתקשרים.
  • גם אני שולח הודעות. אבל אם ההודעה הבודדת הופכת לדיאלוג – מצלצלים. כלל אצבע – אם אתה מוצא צורך לכתוב הודעה שלישית, תתקשר.
  • אם אתה בקושי מכיר אותי, ורוצה להיות חבר שלי בפייסבוק – תכתוב שלום, תגיד מאיפה מכירים, תוסיף "היי מה נשמע זוכר אותי מכיתה ב?". זה נקרא מגע אנושי. חברים שלא כותבים ולא מדברים איתם אני יכול לצבור באלפים, זה לא מעניין אותי.
  • יש לך מסיבה? יום הולדת? התחתנת? זימון לאירוע בפייסבוק ותו לא ממש מסביר לי כמה אתה רוצה שאגיע.
  • לא רוצה לעקוב אחריכם בטויטר בשביל לדעת מה נשמע. לא רוצה להיות תלוי בסטטוס שלכם בפייסבוק לדעת שעברת לגור עם חברה שלך. חברים נפגשים ומדברים.
  • כשאתם מדברים איתי, אל תשלחו אס אמ אסים, אל תתעדכנו בטויטר באייפון שלכם. למעשה, תניחו את הטלפון הזה בתיק ואל תשחקו איתו בכלל. אפשר גם לא, אבל אז ברור לי כמה השיחה שלנו חשובה לכם.

אני יודע שזה מוזר. אני יודע שזה נגד הקדמה. אני בסופו של יום נמצא בפייסבוק, בטוויטר, קורא בלוגים. אבל את החברים הטובים שלי אני שומר, רואה, ומשתדל להשקיע.

קצת תרבות חברים. עכשיו סליחה, אני צריך לעשות פה על איזה אס אמ אס.

.
כיוון שאני לא כותב כל יום, אתם יכולים לעשות מנוי על הבלוג.

לקבלת כל פוסט חדש באימייל, הקליקו כאן.    ל- RSS הקליקו כאן.

סקס, פורנו, פריס הילטון, ויאגרה, בריטני ספירס, פמלה אנדרסון וקלטת לוהטת.

השבוע אתר פייסבוק שינה את המנגון שמציג לך עידכונים מחברים. מרבית המבקרים בבלוג הזה עד לתחילת השבוע היו אנשים שראו בפייסבוק שאני מעדכן את הבלוג ונכנסו. בתחילת השבוע פרסמתי פוסט חדש בבלוג, וכמעט איש לא נכנס. ייתכן, שפשוט והנושא לא עניין איש, ייתכן שכל קוראיי נסעו יחד (במכונית או באוטובוס אתם שואלים?) לטיול, או לא יודע מה. אבל אני די משוכנע שזה בגלל הסיבה שציינתי. פתאום, לרוב חבריי בפייסבוק, אין יותר עידכונים ממני על פעילויותיי, ולכן התנועה לבלוג נפלה.

אם בלוג מפרסם ביער ואין מי שיקרא אותו, האם נשמע צליל?

followme

אז כבר היה פה פוסט בעבר על האם חשוב שיהיו הרבה קוראים. לפעמים לא, לפעמים כן. כשאני חושב שיש לי משהו חשוב להגיד, הייתי רוצה שהרבה אנשים ישמעו. או יקראו.

כששאלתי איך אני מחזיר את קוראיי אלי, ענו לי בין השאר לכתוב על פורנו. מן הסתם אני לא יכול להשתמש בכותרת כמו של היום כל פעם…

בכל מקרה הבלוג ממשיך. אין יותר פייסבוק שיספר לכם מתי יש פוסט חדש, אז אתם מוזמנים להוסיף את האתר למועדפים, או להירשם ולעשות מנוי עליו, אם ב RSS ואם במייל. תהליך ההרשמה פשוט, וקצב העידכונים לא מאיים.